המחלקה לחדלות פירעון ושיקום כלכלי של חברות


המחלקה לחדלות פרעון ושיקום כלכלי במשרד מתמחה בייצוג  צדדים בהליכי חדלות פרעון תוך מיצוי אסטרטגיות  פעולות תלוית סוג לקוח כאשר לכל סוג לקוח  אינטרס שונה האם לשקם את החברה או לפעול לפירוקה , המחלקה בראשות ראש המשרד עוה"ד ציון בהלול משכללת את מכלול האינטרסים של הלקוח (כבעל מניות/בעל חוב/נושה/ צגד ג /נושה מובטח ועוד..) ובהתאם פועלת לשיקום החברה או לפירוקה בשימת דגש על   הפעילות העסקית וההיתכנות קיום של החברה ובהתייחס למצבת נכסים אישיים וערבויות  של  נושאי משרה ובעלי מניות . תיק לדוגמה שנוהל במחלקה : חברה ששכרה את שירותי המשרד חזרה לפעילות (רווחית) לאחר הסדר שתחילתו בהקפאת הליכים בצו בית משפט  ולאחריה בהסדר נושים שהביא למחיקת חובות משמעותית  וויתור על ערבויות בעלים אישיות  לאחר שאלו נשארו לנהל את החברה... ועוד

הסדר הנושים נולד בישראל בפרשה של כור ובאנקרס טראסט, כאשר הוגשה בקשה לפירוק כור שהיה אז קונצרן ענק במשק הישראלי. בית המשפט שבר את הראש איך לפתור את הבעיה ואז ייבא את מתכונת צ'פטר 11 מהמשפט האמריקאי. לבית המשפט לא היתה אז סמכות להחליט על הסדר נושים, אבל בית המשפט חשב שלא נכון לפרק את הקונצרן, ובסופו של דבר הסדר הנושים מומש."המטרה היא קודם כל שיקום של התאגיד – בתנאי שיש סיכוי לשיקום, אין חשש מפגיעה בנושים וקיים מימון. רק אם תנאים אלה לא מתקיימים, הולכים לפירוק. החוק מורה לנו להעדיף שיקום וזה משקף את הפסיקה. כך בתי המשפט נהגו בשנים האחרונות, וטוב שיש עוגן חקיקתי למדיניות הזו."אנחנו מבחינים בהסדרי נושים בין הסדרים אמיתיים שמטרתם לייעל את הגוף שנמצא על סף או כבר בחדלות פירעון – כלומר התייעלות, צמצומים, הזרמת כסף של משקיעים חדשים והמשך הפעילות. לעומת זאת, קיימים הסדרי נושים שהשופטת ורדה אלשיך קראה להם 'פירוק דה-לוקס'. זה לא בדיוק הבראה אלא מכירת העסק בצורה שתביא תשואה יותר טובה מאשר הפירוק שבו מוכרים רק את ה'ברזלים' – מצב שבו העסק שווה פחות והנושים מקבלים פחות".לדברי השופט אורנשטיין, "לשופטי חדלות פירעון יש נטייה טבעית לאפשר הליך של הסדר נושים על פני פירוק. אם מוצג לנו הסדר נושים אמיתי שיוכל להבריא את החברה, שבו בסופו של יום הנושים יוכלו לראות תמורה יותר גדולה מאשר בהליך של פירוק, עדיף לתת את ההזדמנות ולאפשר הליך של הסדר נושים. בית המשפט מאזן במקרים כאלה בין האינטרסים של כולם, כדי להגיע למצב הפחות מזיק ופחות בעייתי.


לצד השינויים המשמעותיים בהליכי חדלות פירעון של יחידים, עוסק החלק השני בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי בהליכי חדלות פירעון של תאגידים. החשיבה שנמצאת ברקע החלק הזה דומה: הרפורמה המשפטית קובעת עמדה ערכית, לפיה שיקום חברות עדיף על פירוקן, והחוק יוצר תשתית לקידום הסדרי חוב כבר בשלבים מוקדמים של היווצרות קשיים כלכליים של חברה. זה נעשה בין היתר באמצעות "משא ומתן מוגן" , שנועד ליצור סביבה בטוחה שתאפשר קידום מהיר ויעיל של הסדרי חוב. החוק החדש קובע נקודת פתיחה אחת משותפת להליכי פירוק ולהליכי שיקום, בדרך של בקשה לצו פתיחת הליכים. בית המשפט יכריע בשלב ראשון האם התאגיד חדל פירעון ולאחר מכן יכריע לגבי מסלול הטיפול בתאגיד – האם להפעיל אותו במטרה להביא לשיקומו הכלכלי או להורות על פירוקו המיידי. תאגיד רשאי להגיש בקשה לצו פתיחת הליכים אם הוא חדל פירעון או שהצו יסייע לחדלות פירעונו וסך חובותיו עולה על 25 אלף שקל. לעומת זאת, נושה רשאי להגיש בקשה כזו רק כאשר התאגיד נמצא בחדלות פירעון. אפשרות נוספת להגשת בקשה לצו פתיחת הליכים היא על ידי היועץ המשפטי לממשלה, אם הוא מצא כי יש בכך עניין ציבורי. עיקרון מהותי נוסף בחוק החדש הוא שינוי חלוקת החוב בין הנושים, שנועד לשנות את מפת הצדק החלוקתי. החוק מפחית את היקף דין הקדימה שניתן למדינה בחלוקת נכסי החייב, וכן נקבע כי 25% מהנכסים המשועבדים בשעבוד צף יועברו לטובת הנושים הכלליים. מהלכים אלו נועדו להגדיל את חלקם של הנושים ה"רגילים", כגון ספקים, אנשים פרטיים ונושים אחרים. גם הנושא של אחריות נושאי משרה בתאגיד זוכה להתייחסות, והרפורמה מטילה חובה על דירקטורים בחברה לדאוג לצמצום היקף חדלות הפירעון ערב פתיחתם של הליכי חדלות הפירעון.