מתן צו למתן ספרי הנהלת חשבונות



בבית משפט השלוםבראשון לציון  

ה"פ 16793-08-15 

  אורית שוהם 

ע"י ב"כ עוה"ד ציון בהלול 

 המבקשת

נ ג ד    

עובד כדורי, רו"ח 

  בקשה לסעד זמני(במעמד צד אחד)

 בית המשפט הנכבד מתבקש לעשות שימוש בסמכות הנתונה לו על פי סעיף 75 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 וליתן צו עשה זמני המורה למשיב למסור לידי המבקשת חומר מתוך הנהלת החשבונות המצוי בידיו, לרבות כל מסמך / דיסק / גיבוי מחשב של הנהלת החשבונות של המבקשת (להלן – "התיק") את חומר הנהלת החשבונות כמפורט להלן: חומר הנהלת החשבונות המתייחס לשנת המס 2014; הצהרת הון, מאזן 2013 ודוחות אישיים 2013; (להלן – "תיק 2014"). בית המשפט הנכבד מתבקש לעשות שימוש בסמכות הנתונה לו על פי תקנה 366 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984 ולנוכח החשש הסביר שההשהיה בקיום הדיון במעמד הצדדים תסכל את מתן הצו, ליתן אותו במעמד צד אחד. כן מתבקש בית המשפט הנכבד לחייב את המשיב בהוצאות משפט, שכר טרחת עו"ד ושווה ערך למע"מ בגינו. ואלה נימוקי הבקשה: המבקשת היא מתווכת מקרקעין בעלת רישיון בתוקף בהתאם חוק המתווכים במקרקעין, תשנ"ו-1996. למיטב ידיעת המבקשת, המשיב הוא רואה חשבון בעל רישיון בתוקף בהתאם לחוק רואי חשבון, התשט"ו – 1955. המשיב משמש כרואה חשבון של המבקשת החל משנת 2007. בשלב ראשון המבקשת התנהלה כעוסק מורשה בלבד והחל משנת 2013, על פי עצת המשיב, גם כעוסק מורשה וגם כחברה בשם אור שוהם נדל"ן בע"מ (להלן – "החברה"). המבקשת שילמה למשיב תשלום חודשי קבוע – אחד בהיותה עוסק מורשה והשני עבור החברה. בנוסף, המבקשת שילמה עבור דוחות שנתיים. המבקשת הפקידה בידיו הנאמנות של המשיב פנקס שיקים חתומים והוא היה משלם באמצעותם את מקדמות המס והמע"מ, וכן את שכר טרחתו. במהלך השנים הצטבר אצל המשיב חומר חשבונאי רב של המבקשת, ("התיק" כהגדרתו לעיל). ביום 1.6.2015 שלחה המבקשת למשיב מסרון וואטסאפ על הפסקת ההתקשרות עמו שבעקבותיה באו סדרה של תשדורות בין בעלי הדין. להלן הודעת הפסקת ההתקשרות: "חיפשתי אותך כבר יומיים ולא ממש הצלחתי...רציתי לומר לך תודה ענקית ומקווה שתמיד נשאר חבריםושתקבל את הדברים ברוח טובהאך בסופ"ש יוסף ואני קיבלנו החלטה שאני עוזבת את המשרד שלךתודה על הכלאורית"  אלא שהמשיב לא קיבל את הבשורה "ברוח טובה". ההפך הוא הנכון. המשיב הגיב "אני בהלם" וכן "תתחילו להגיד קדיש על הרבה כסף שאת עומדת להפסיד. ומכאן לא תשמעי ממני יותר". המשיב לא הסתפק בברכות הלבביות והוסיף עליהן אזהרה בדבר הסדרת דרישות כספיות שטרם פורטו. בלשון המשיב: "תאמרי לחדש לפנות אלי במסודר לשחרר את התיק שלך. כי אם לא הוא עובר על הוראות הלשכה. כמקובל בפרקטיקה בין משרדי רואי חשבון ועל מנת למנוע ויכוחים אבקש לשלם לי את כל חובות השכר טירחה לרבות מאזן 2014 ועד ליום חמישי הזה". העתק תכתובת הווטסאפ בין הצדדים מיום 1.6.2015 לבקשה זו כחלק בלתי נפרד ממנה ומסומן "1". לאחר חילופי הדברים בווטסאפ יוסף, בעלה של המבקשת, התייצב במשרדי המשיב לקחת את התיק. ואולם, המשיב סרב למסור ליוסף את התיק ואת פנקס השיקים החתום וסילק את יוסף בצעקות רמות. למחרת, ביום 2.6.2015, שלח המשיב מייל למבקשת אליו צורפו שתי חשבונות עסקה בסך 15,442 ₪ ו-2,500 ₪ (לפני מע"מ) לחברה ולמבקשת בהתאמה. המבקשת נדרשה להסדיר את התשלום "...בתוך 3 שולשה ימים מיום קבלת המייל. ולא יאוחר מתאריך 4.6.2015".  העתק המייל מיום 2.6.2015 וצרופותיו מצורפים לבקשה זו כחלק בלתי נפרד ממנה ומסומנים "2". לפרטי התשלום בחשבונות העסקה מכנה משותף. כולם כאחד מופרכים וחסרי שחר. המשיב פשוט בדה אותם בעקבות הודעת הפסקת ההתקשרות. המשיב לא נדרש לערוך את מאזן 2014 ועל כן אין שום הצדקה לדרישת תשלום בגינו. בוודאי שלא יעלה על הדעת לדרוש תשלום בגין מאזן 2015 בעיצומה של שנת המס! המשיב בודה מה שהוא מכנה "אי הגעה לפגישה שנקבעה מראש", מבלי לנקוב במועד. המשיב ממציא מה שהוא מכנה "רדיפה" אחר החתמה על 126 + 856" ומצמיד לה תעריף הזוי. המשיב טוען ל"סכום שהוסכם על ידי אורית בפורים לפני כ- 4 ש'", מבלי להסביר מדוע, כביכול, התנדבה המבקשת לשלם 500 ₪, סתם כך. מה גם שה"סיכום" כביכול נוגד את מנגנון התשלום המוסכם (ריטיינר חודשי). למותר לציין שסיכום שכזה לא היה ולא נברא. המשיב דורש 3,000 ₪ בגין שיחה קצרה עם אתי שאינו אלא חלק ממהלך הטיפול השוטף במבקשת. (2,000 בגין ישיבה ו-1,000 בגין תדרוך). המבקשת מסרה דרך קבע לאתי חומר חשבונאי ושוחחה עמה אודותיו. לדרוש על כך תמורה נוספת זו שערורייה שאין דוגמתה. על המשקל שיש לייחס לחשבונות העסקה תעיד הדרישה לתשלום 1 ₪ "בגין רכישת תרופות בבית מרקחת". אם המשיב עצמו לועג לחשבונות העסקה – מדוע שהמבקשת תתייחס אליהם ברצינות?! כאמור, המבקשת הפקידה בידי המשיב, בנאמנות, המחאות חתומות, והוא מילאן גם לכיסוי שכר טרחתו. כפי שכתבה המבקשת בחילופי הוואטסאפ: "אף פעם לא קרה שהייתי חייבת לך משהו" וכן: "ממש לא כל חודש ירד תשלום. מתי ביקשת?אני בהלם ממך אתה עושה מעשה מאוד רע זה לא מכובד". ביום 2.6.2015 שלח בא כוח המבקשת מכתב למשיב. לאחר שעמד על ההשתלשלות המקרה המשיב התבקש "ליצור קשר עם הח"מ לתיאום העברת התיק, וזאת לא יאוחר מיום 4/6/2015". העתק המכתב מיום 2.6.2015 מצורף לבקשה זו כחלק בלתי נפרד ממנה ומסומן "3". אלא שהמשיב בשלו. במייל מאותו היום כותב המשיב: "...החומר לא ישוחרר עד תשלום חובה אלי – עד השקל האחרון. למען הסר ספק- יש לי טענות מרובות כלפיה, כספיות ואחרות- אשר אותם אציג בבית המשפט וחשבוניות שכר הטירחה הן רק קצה הקרחון". העתק המייל מיום 2.6.2015 מצורף להמרצת פתיחה זו כחלק בלתי נפרד ממנה ומסומן "4". ביום 3.6.2015, למחרת, המשיב נמלך בדעתו. הוא שלח מייל למבקשת בוא הוא מצהיר חגיגית: "היום תקבלי ממני מייל חשוב!!!" והוסיף "בשלב זה אני מציע לך לנשום עמוק ולא לעשות עוד מהלכים עד שתקראי את המייל וזה לא ממקום של חשש שלי, כי אני האחרון שפוחד ממך". בהמשך, המטיר המשיב על המבקשת שלל מיילים שבהם הוא מתאר פעולות שלטענתו בוצעו עבורה, משיא לה עצות שונות בענייני מס, ודורש תשלום בגין כל אלה. זאת, על אף שעוד ביום 1.6.2015 הודיעה המבקשת למשיב על הפסקת ההתקשרות עמו. העתק המייל מיום 3.6.2015 מצורף לבקשה זו כחלק בלתי נפרד ממנה ומסומן "5". עוד ביום 8.6.2015 שלח בא כוח המבקשת מכתב אל המשיב בוא הוא כותב "...לא ברור מדוע הנך ממשיך לטפל בענייניה של מרשתי – תיקוני שומה לשנת 2013" (סעיף 4) וכן מבהיר בעניין זה: "5. יובהר ויודגש, כי מיום 1/6/15 ולאחר בקשתה של מרשתי לסיים הטיפול בעיינה – אינך רשאי עוד לטפל בעסקיה של מרשתי ואף לא פעולה אחת. מרשתי רואה לעניין זה הפרה בוטה של בקשתה לסיים את הטיפול בה, אם אינך מתייחס לבקשתה וממשיך להתנהל כאילו לא כלום". העתק המכתב מיום 8.6.2015 מצורף לבקשה זו כחלק בלתי נפרד ממנה ומסומן "6". ביום 12.7.2015 המשיב שלח מייל למבקשת הממוען לכאורה לעו"ד סקוזה" בו הוא כותב :   " היי סקוזהלאור האיומים של אורית שהםנאלצתי להגדיל את הפוליסת אחריות מקצועיתההגדלה תחול ל- 7 שנים מהיום- עד שתחול התיישנותעל אורית לשלם את התוספת העלות הזאתסך של 4372 שח כפול שבע שנים שווה 30604+ מעמ אי תשלום יגור נקיטת הליכים משפטיים מצידילמען הסר ספק- אין במייל זה כדי למצות את הטענות שלי כלפיה אורית מכותבת למען הסר ספק- את הסכום הזה היא חייבת בנוסף לשאר חובותיה מהעבראו חובות עתיד לאור מהלכים בהם אנקוט" פשוט לקרוא ולא להאמין ... עד כמה בזוי יכול להיות המשיב ...וכל מילה מיותרת... העתק המייל מיום 12.7.2015 מצורף לבקשה זו כחלק בלתי נפרד ממנה ומסומן "7".  ביום 1.6.2015, במקביל למשלוח ההודעה על הפסקת ההתקשרות, שלחה נירה נחום, יועצת מס מכתב למשיב ובו הודיעה לו על פניית המבקשת אליה "לפעול כמייצגת בפני הרשויות ולטפל בתיק החברה ובתיק העסק שלה". העתק המכתב מיום 1.6.2015 מצורף לבקשה זו כחלק בלתי נפרד ממנה ומסומן "8". ביום 2.6.2015 המשיב שלח מייל מתלהם למשרדה של נירה נחום יועצת מס בו הוא כותב בזו הלשון: "היי יפהיש לי התנגדות חריפה העניין עומד להתברר בבית המשפטמבקש לא לטפל בלקוחה עד לסיום חובות העתק שיש לה אלי". העתק המייל מיום 2.6.2015 מצורף לבקשה זו כחלק בלתי נפרד ממנה ומסומן "9". ביום 8.7.2015 פנתה הגב' נירה נחום, אל לשכת רואי החשבון וביקשה סיוע להעברת הייצוג. במענה לפנייתה של הגב' נירה נחום ביום 12.7.2015 שלח אבי ענוה, רו"ח יו"ר הועדה ליחסי חברים בלשכת רואי החשבון מייל בו הוא כותב: "במענה לפנייתך מיום 8 ביולי 2015, ומאחר ורו"ח עובד כדורי אינו מגיב לפניותינו לפי כללי לשכת רואי חשבון בישראל, אין לו נימוק סביר להתנגד למינוייך לרואת חשבון של הנידונים". העתק ההתכתבות עם לשכת רואה החשבון מצורף לבקשה זו כחלק בלתי נפרד ממנה ומסומן "10". עם קבלת תשובתו של מר ענוה מלשכת רואה החשבון פנתה הגב' נירה נחום בשנית למשיב בבקשה לקבל את החומר בהסתמך על ההחלטה  של לשכת רואי החשבון כאשר היא מצרפת את החלטתו של מר ענוה נציג לשכת רואי החשבון למייל. במענה לדרישתה השנייה של הגב' נחום החזיר המשיב את תשובתו במייל חוזר ונוקט בלשון מתלהמת, תוך התעלמות גמורה מהוראת נציג לשכת רואי החשבון מר אבי ענוה . הדברים הגסים וחסרי הטעם מדברים בעד עצמם: "הצחקת אותי נירהנירה – לא מציע לך להיות צד לסיכסוךכי זה הולך להסתבך, ואני שומר את הקלפים קרוב לחזהבימים הקרובים תבינו למה הכוונהלמען הסר ספק – הכל במסגרת החוק ובהתאם ליעוץ משפטי שאקבל" העתק המייל מיום 12.7.2015 מצורף לבקשה זו כחלק בלתי נפרד ממנה ומסומן "11". המשיב כאחוז אמוק נשאר בשלו כאילו כלום ..... ומתנהג כמייצגה של  המבקשת. המשיב שלח למבקשת (וכן לעו"ד סקוזה שניסה ליישב את ההדורים בין בעלי הדין) טיוטת מכתב הממוען לפקידים ברשות המסים שבו הוא מעליל על המבקשת שהיא ביצעה כביכול מעשים הגובלים בפלילים, "נבקשכם להימנע מהליך פלילי, עקב כך שהנישומה באה מיוזמתה להודות במעשיה" (סעיף 13).  העתק מייל לעו"ד סקוזה מיום 23.7.2015 אליו צורפה טיוטת המכתב מצורף לבקשה זו כחלק בלתי נפרד ממנה ומסומן "12".המכתב מהווה ניסיון בוטה להפחיד את המבקשת בגין מעשים שהמשיב עצמו עשה ואין למבקשת כל ידיעה לגביהם. נדמה כי הפוסל, במומו פוסל. מתברר שעל רקע הפסקת ההתקשרות המשיב החליט על דעת עצמו להודיע על תיקון  הדוחות  של המבקשת לשנת 2013 (דוחות מבוקרים שהוגשו זה מכבר בעריכת המשיב)   וביום 8.6.2015, ברוב חוצפתו, דרש תוספת שכר טרחה בסך 1,900 ₪ + מע"מ בגין תיקון מה שנחזה להיות מחדל שלו עצמו. העתק דרישת התשלום מיום 8.6.2015 מצורף לבקשה זו כחלק בלתי נפרד ממנה ומסומן "13". עסקי המבקשת לא נעצרו מלכת והיא זקוקה לתיק בכלל, ולמסמכי הנהלת החשבונות של שנת 2014 בפרט כדי להגיש את הדוח השנתי במועדו. העתק מכתב מיום 30.7.2015 בו מסבירה נירה נחום, יועצת מס את חשיבות התיק לדיווחים לשלטונות המס מצורף לבקשה זו כחלק בלתי נפרד ממנה ומסומן "14". המבקשת תטען שאין למשיב זכות לעכב את התיק, ובוודאי שלא בנסיבות המקרה. סעיף 88 לחוק לשכת עורכי הדין, תשכ"א-1961 (להלן - "חוק לשכת עורכי הדין"), מבסס את זכות העיכבון הקמה לעורך דין באשר לכספי הלקוח שהגיעו לידיו, וכן "נכסים ומסמכים", לצורך הבטחת תשלום שכר הטרחה המגיע לו, בקובעו כדלקמן: "להבטחת שכר טרחתו ולהבטחת החזרת הוצאות שהוציא, רשאי עורך דין לעכב תחת ידו כספי הלקוח שהגיעו לידו בהסכמת הלקוח עקב שירותו ללקוח, פרט לכספים שניתנו לו בפקדון או בתור נאמן וכל עוד הוא נאמן עליהם שלא לטובת לקוחו בלבד, ופרט לכספי מזונות לאשה ולקטינים, וכן רשאי הוא לעכב נכסים ומסמכים של לקוחו שבאו לידיו עקב שירותו ללקוח; ובלבד שהגיש תביעה על שכר טרחתו או הוצאותיו תוך שלושה חדשים מיום שהלקוח דרש ממנו בכתב את מה שעוכב כאמור". הוראה זו לגבי עורכי דין הינה הוראת דין מיוחדת, לעומת זכות עיכבון כללית. הוראת חוק רלוונטית לרואה חשבון או מנהל חשבונות היא זו הקבועה בחוק חוזה קבלנות, תשל"ד-1974 (להלן - "חוק חוזה קבלנות"), אשר עניינה  זכות העיכבון של עושה מלאכה או נותן שירות, קרי, קבלן, על נכס אשר ברשותו השייך למזמין המלאכה או השירות. סעיף 5 לחוק חוזה קבלנות קובע בזאת הלשון: "לקבלן תהא זכות עיכבון על נכס שמסר לו המזמין לביצוע מלאכתו או למתן שירותו, כדי תשלום הסכומים המגיעים לו מהמזמין עקב עסקת הקבלנות". המחוקק "שתק" בחוק רואי חשבון, תשט"ו-1955, באשר לשאלה האם לרואי חשבון מוקנית זכות עיכבון ובאלו תנאים ועל כן חלה עלה רואי חשבון, אם בכלל, ההוראה הכללית בחוק חוזה קבלנות. דא עקא, המשיב אינו יכול להיבנות מסעיף 5 לחוק חוזה קבלנות שכן זה האחרון מייחד את זכות העיכבון ל"נכס", להבדיל מחוק לשכת עורכי הדין המחיל את זכות העיכבון לא רק על "נכסים" אלא גם על "מסמכים של לקוחו שבאו לידיו עקב שירותו". התיק אינו נכס שכן אין לו ערך חומרי כספי מלבד למבקשת ועל כן אינו עונה להגדרה של נכס (הפ (ת"א) 743/81יעקב כתב נ' שלמה גולדשפט, תשמ (2) 480; ת.א. (ת"א) 1958/90הירש קריס נ' אברהם פרומרמן, רו"ח [פורסם בנבו] (31.12.90)). לפיכך, אין למשיב זכות על פי דין לעכב תחת ידו את התיק. יתרה מזו, התיק לא נמסר על מנת שיושבח או שיישמר ערכו אלא לשם הגשת הדוחות הנדרשים על פיו. בעא 4588/06 ‏אלוניאל בע"מ נ' כונס הנכסים עו"ד שי גרנות 30.9.2009 [פורסם בנבו] נפסק מפי השופט דאז גרוניס: "חוזה קבלנות הינו חוזה לעשיית מלאכה או למתן שירות (סעיף 1 לחוק חוזה קבלנות). זכות העיכבון לפי סעיף 5 לחוק מתייחסת לנכס שנמסר לשם ביצוע המלאכה או השירות. במרבית המקרים, יש להניח, יימסר נכס במסגרת עסקת קבלנות על מנת שיושבח או שיישמר ערכו". זאת ועוד; גם אם הזכות קיימת, יש להפעיל אותה בתום לב. הדבר נכון לגבי כל זכות, ובמיוחד לגבי סעד עצמי (ע"א 1776/97‏ אאורליה ליבוביץ – בית מלאכה לתפירה  נ' גדעון אוברזון – תעשיות אופנה (1976) בע"מ, פ''ד נד(3) 49). מימוש זכות העיכבון כרוך בפגיעה משמעותית במבקשת. מכאן שאל לו לקבלן (המשיב) להפעיל אותה בקלות דעת. והנה, כמפורט לעיל, המשיב מעיד על עצמו שדרישות התשלום שהפנה כלפי המבקשת מופרכות וחסרות שחר. בנסיבות אלה יש להעדיף את זכות הקניין של המבקשת על פני הדרישות הכספיות התמהות של המשיב. זכות העיכבון נועדה ליצור לחץ על החייב לשלם חוב קיים עובר לסיום ההתקשרות עם הקבלן. זכות העיכבון לא חלה על חובות מדומים שאינם אלא ניסיון להיפרע מן המזמין על שהפסיק את ההתקשרות עם הקבלן. העיכבון מקבל ממד קשה לאור חוסר ההפנמה מצד המשיב שההתקשרות עמו הופסקה. דבר אחד הוא לעכב תחת ידך מסמכים. דבר אחר הוא לעשות בהם שימוש לאחר קבלת הוראה מפורשת להימנע מכך. התיקון שיזם המשיב לדוחות 2013 מעלה חשש מוחשי שהמשיב ינצל את עיכוב התיק כדי לעשות בו שימוש ללא הרשאה ו/או להשמיט או להעלים חומר ממנו ו/או לשנות בדרך אחרת  חומר חשבונאי בתיק שאינו נוח לו ולגרום לנזקים קשים ובלתי הפיכים. הנזק שייגרם למבקשת בשל עיכוב תיק 2014, חמור במיוחד, עד כי מתבקש לגביו סעד זמני מסוג צו עשה כמתואר בראש הבקשה, וזאת מן הנימוקים כמפורט להלן במכתב מיום 30.7.2015 נספח 14 לבקשה נירה נחום, יועצת מס מפרטת את מסמכי הנהלת החשבונות הדרושים לשם הגשת הדוחות לשנת 2014. 31 במאי 2015 - הנו המועד האחרון להגשת דו"ח שנתי 2014 למס הכנסה לעצמאים המנהלים ספרים בשיטה החד צידית. 30 ביוני 2015 - הנו המועד האחרון להגשת דו"ח השנתי 2014 ליחיד החייב בהגשת דו"ח שנתי מקוון, ולמי שהדו"ח שלו מבוסס על מערכת חשבונות מלאה, לפי שיטת חשבונאות כפולה. יוצא שהמועד להגשת הדוחות השנתיים של המבקשת לשנת 2014 חלף עבר לו, וכל יום שעובר עלול לגרום להטלת קנסות ועיצומים אחרים ולהסתבכות עם שלטונות המס. כפי שכותבת נירה נחום, במכתב הנ"ל: "...למס הכנסה יש אורכות אשר אי עמדה בזמנים גורר קנסות וריביות מיותרות". לבית המשפט הנכבד סמכות ליתן צו עשה זמני, וזאת "...כאשר הנזק שעלול להיגרם אינו ניתן לתיקון באמצעות פיצוי כספי הולם...". (אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי מהדורה אחת עשרה סיגא נבו 2013 בעמ' 957). אין ספק שהסתבכות עם שלטונות המס בגין איחור בהגשת דוחות כספיים יגרום למבקשת נזק שלא ניתן לפיצוי בכסף. וכבר היום דברים מעולם בנסיבות דומות. בבש"א 1756/06 (תיק עיקרי 1586/06) ג.פ.י שיווק ושירות רכבים בע"מ ואח' נ' אליאס חורי 26.3.2006 [פורסם בנבו] נתן בית המשפט צו עשה זמני גורף המחייב את המשיב "להחזיר לידי המבקשות את כל המסמכים החשבונאיים השייכים להן והמעוכבים על ידו" (לנוחות בית המשפט הנכבד פסק הדין מצ"ב). כידוע, במסגרת ההחלטה על מתן סעד זמני על בית המשפט לתת דעתו לשאלת סיכויי התביעה בהליך העיקרי ולשיקולי מאזן הנוחות (תקנה 362לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 כן ראו למשל: רע"א 5288/07נפטי נ' באר טוביה מושב עובדים להתיישבות שיתופית חקלאית בע"מ 25.6.2007 [פורסם בנבו] (רע"א 5290/08 עמליה הורוביץ נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ 01.07.2008 [פורסם בנבו]). התשתית העובדתית שנפרשה לעיל מצביעה, ולו לכאורה, על תלישות הדרישות הכספיות של המשיב כך שעם כל הזהירות הנדרשת, להליך העיקרי סיכוי משמעותי להתקבל. באשר למאזן הנוחות: העיכבון אינו תחליף לתובענה. ככל שהמשיב אכן סבור שמגיעים לו כספים מן המבקשת עליו לתבוע אותה כאחד האדם. מי כמשיב יודע שהמבקשת סולבנטית וכי הוא יוכל להיפרע ממנה, אם וכאשר יזכה בתביעתו. מכאן שקבלת הבקשה לא תסב נזק למשיב, מה גם שצו העשה הזמני מתייחס רק לחלק מן התיק, כך שגם אם בית המשפט הנכבד ייעתר לבקשה, לגבי יתר התיק, העיכבון יימשך, על כל המשתמע מכך. לעומת זאת, כמפורט לעיל, המשך עיכוב תיק 2014 יגרום נזק בלתי הפיך למבקשת.  תצהיר המבקשת ניתן בתמיכה בבקשה זו. מן הדין ומן הצדק להיעתר לבקשה זו. 



_______________ ציון בהלול, עו"ד ב"כ המבקשת

           

 

  • _________________
  • ציון בהלול, עו"ד
  • ב"כ המבקשים