התקבלה תביעה של לקוחת המשרד כנגד חברת ביטוח ישיר  והודעת צד ג' בתביעה כנגד הלקוחה 15.12.21

עסקינן בתביעה נגד חברת ביטוח שהתנהלה באופן שערורייתי, תוך הפרת חוזה, ובאופן החורג מכל סטנדרט סביר של תם לב. בענייננו, הנתבעת גבתה פרמיות מהתובעת עבור כיסוי ביטוחי במקרה של נזילת מים מדירתה אולם שעה שארע המקרה הביטוחי ובעוד כספה של התובעת היה מצוי אצל חברת הביטוח, נסחפה הנתבעת בתירוצים שקריים, בלתי הגיוניים ובלתי מקובלים בסירובה לשלם את המגיע לתובעת בהתאם לפוליסה. לענייננו: התובעת היא בעלת הזכויות בדירה מס' 8 בבניין שברח' ירמיהו 45 בתל אביב (להלן: "הדירה"). הנתבעת, הינה החברה המבטחת בביטוח מבנה את הדירה על פי פוליסה מס' 839442901 (להלן: "הפוליסה"). במשך שנים נהגה התובעת לבטח את דירתה מפני נזקי צנרת ומים– עובדה זו אינה שנויה במחלוקת שכן הנתבעת אישרה עובדה זו באופן מפורש (סעיף 5 לכתב ההגנה של הנתבעת). לאורך מס' שנים שילמה התובעת את הפרמיה כסדרה ובמועדה- עובדה שאינה שנויה במחלוקת. לראיות התובעת צורף מפרט הפוליסה (נספח א'), המתאר את הכיסוי הביטוחי בעת קרות מקרה הביטוח לפי הפוליסה, כפי שיפורט בקצרה להלן: ביטוח מבנה הדירה על סך 497,000 ₪  - בתוקף;כיסוי לנזקי צנרת ומים באמצעות "פמי" – בתוקף; שירותי חירום באמצעות "פמי" – בתוקף;נזקי איטום באמצעות "פמי" – בתוקף; ביטוח אחריות כלפי צד שלישי ע"ס של 639,622 ₪; במהלך חודש יוני 2016, החלו להופיע נזילות מהתקרה של השכן המתגורר תחת דירת התובעת, אשר מקורן בחדר האמבטיה של התובעת והמים חדרו אל מתחת לריצוף הדירה אל תקרת הדירה שמתחת. עם הגילוי אודות הנזילות, התובעת לא המתינה ופנתה לחברת הביטוח הנתבעת- אותה חברה שקיבלה ממנה תשלום עבור כיסוי הנזקים הנזכרים. לא נסתרה גרסתה של התובעת שממועד גילוי הנזילות, במשך 4 חודשים בהן התלוננה התובעת בפני נציגי חברת ביטוח ישיר, אף נציג מטעם הנתבעת לא הגיע לדירה או לדירת השכן, חברת הביטוח לא פעלה על מנת לנסות ולפתור את בעיית הרטיבות, אף נציג לא יצר קשר עם התובעת ובטח לא פעל לתקן את הנזקים בדירה. כאשר התובעת יצרה קשר עם חברת הביטוח – זו האחרונה רק דחתה את מועד התיקון שוב ושוב וגרמה לנזקים נוספים שנגרמו בשל העיכובים. לאחר 4 חודשים, הגיעו בעלי מקצוע מטעם חב' הביטוח לדירה, אולם זנחו את התיקון והותירו את הנזקים והליקויים כמו שהם וסירבו בתוקף להגיע לדירתה כדי לבצע את התיקונים כאשר הזמן ממשיך לעבור. רק כאשר החלה הנזילה להחמיר מאוד לא נותרה לתובעת ברירה אלא לזמן  אינסטלטורים מטעמה, ועל חשבונה, שקבעו כי מקור הנזילה מדירתה וכי יש לבצע תיקון מקיף בחדר האמבטיה (דו"ח מטעם חברת פרוקטיב ודוח השמאי שי גינדי צורפו לראיות התובעת וממצאיהם לא נסתרו). התובעת הצהירה שחברת הביטוח שלחה כ-6 נציגים/ בעלי מקצוע שונים, כולל שמאים, אינסטלטורים ומומחים (על זה העיד גם השכן צד ג' מר גיא גרין בחקירתו, עמ' 21 לפרוטוקול, ש' 12-17), אולם הנתבעת גררה רגליים ולא טרחה לבצע את התיקונים הנדרשים. אודות התנהלות חברת הביטוח העיד מר גיא גרין בחקירתו, באמרו כך (עמ' 21 לפרוטוקול):

בסעיף 23 לחוק חוזה הביטוח נקבע: "(א) משנמסרו למבטח הודעה על קרות מקרה הביטוח ותביעה בכתב לתשלום תגמולי הביטוח, על המבטח לעשות מיד את הדרוש לבירור חבותו. (ב) על המבוטח או על המוטב, לפי הענין, למסור למבטח, תוך זמן סביר לאחר שנדרש לכך, את המידע והמסמכים הדרושים לבירור החבות, ואם אינם ברשותו, עליו לעזור למבטח, ככל שיוכל, להשיגם." משקיבל המבטח הודעה על קרות מקרה הביטוח, עליו כאמור לפעול מיד לבירור החבות. התובעת תטען שחברת הביטוח לא עשתה די כדי לברר את מקור הנזילה או את היקף הנזק, בטח שלא בתקופת זמן סבירה. משראתה חברת הביטוח כי היא ו/או מי מטעמה לא מצליחים להביא לתיקון הנזקים והליקויים, מיהרו להשליך את האחריות ואת הפרוייקט כולו על התובעת בעצמה. המדובר בהפרת חוזה ובחוסר תם לב משווע. במוצגיה צירפה חברת הביטוח – מפרט לפוליסת ביטוח שתוקפו מיום 17.6.2015 ועד 30.6.2016 - שם נקבע שבעת הפעלת הביטוח הנ"ל תיקון נזקי נזילות המים והאיטום במסגרת הפוליסה יבוצעו אך ורק באמצעות חברת "פמי" מעין, שרברב הבית של המבטחת. נזכיר כי התובעת אישה מבוגרת, אשר התגוררה לבדה, חיה מקצבה זעומה של ביטוח לאומי. התובעת אינה מצויה בקו הבריאות סובלת מסכרת, לחץ דם גבוה, סבלה מגידול סרטני בעבר עברה הליך של אבילציה בלב, וכיום מאושפזת במוסד סיעודי- כפי שכב' המותב התרשם בעצמו. למרות מצבה הנ"ל הוכח שהתובעת פעלה בשקידה ראויה והתאמצה להביא לתיקונים הנדרשים בדירה אולם חברת הביטוח התעלמה מפניותיה ולא פעלה כמתחייב על פי הפוליסה ועל פי החוק. יצויין כי הנתבעת מעולם לא טענה להעדר כיסוי, אלא המציאה "יש מאין" תירוצים לאי כיסוי/תיקון הנזקים, כפי שיורחב. על אף ההזדמנויות אשר ניתנו לחברת הביטוח  לתקן את הנזק, כפי שמחוייבת לעשות על פי הפוליסה ועל פי החוק, בחרה הנתבעת שלא לפעול לתיקון הרטיבות ושלא להביא לפתרון הבעיה בנימוק הזוי ושקרי שהתובעת "קיללה" לכאורה בעלי מקצוע מטעמה. טענות אלה נטענו בעלמא והן נסתרו בעקביות בעדותה של התובעת (עמ' 17 לפרוטוקול דיון ההוכחות, ש' 1-7). הנתבעת לא הצליחה להביא כל ראיה או עדות לתמיכה בטענה הזויה זו. מדובר בטענה שנטענת בדיעבד רק כדי לנסות להצדיק את התנהלותה התמוהה של חברת הביטוח. חברת הביטוח בחרה לנקוט בשיטת "ההגנה הכי טובה היא התקפה" וזאת ע"י העלאת טענות הזויות כנגד לקוחה נאמנה, מבוגרת, ששילמה פרמיה עבור הכיסוי הביטוחי. כאמור חברת הביטוח ניסתה בכל כוחה להתנער מהתחייבויותיה בהתאם לפוליסה תוך העלאת טענות שונות ומשונות. כל זאת כאשר היא רואה ומבינה כי ישנם נזקים גדולים לדירתה ולדירת השכנים- צד ג' שכבר תבעו את התובעת בתיק ת.א. 9305-10-18. במהלך החקירות חברת הביטוח ניסתה להטיח בתובעת האשמות מופרכות נוספות, לפיהן התובעת לכאורה השתמשה בכספים שקיבלה מחברת הביטוח לצרכיה הפרטיים ולא לצורך תיקון הנזילות. גם האשמה זו שקרית וחסרת כל בסיס. במקום לעמוד בהתחייבויותיה, ולעשות את המוטל עליה בקרות מקרה הביטוח, הנתבעת החליטה למנות את המבוטחת/התובעת בעצמה- כאמור אישה מבוגרת, חולה, שאינה מבינה דבר וחצי דבר באינסטלציה ושאין לה את הידע והיכולות הדרושים לצורך תיקון מלוא הנזקים והליקויים המבוטחים- על מנת שתשמש כמנהלת הפרוייקט ובכך ניסו להשליך את האחריות עליה. למעשה הטילו עליה פרוייקט אינסטלציה רחב ומורכב ואילצו אותה להביא בעלי מקצוע פרטיים, על חשבונה, לתאם מול השכנים עבודות, לפקח על הנעשה וכיוצ"ב, על אף שמדובר באישה מבוגרת מאוד וחולה שאינה מבינה דבר בענייני איטום ונזקי צנרת, כל זאת במטרה להשליך מעל חברת הביטוח את האחריות. לא זו בלבד שחברת הביטוח הטילה את האחריות לביצוע העבודות על התובעת אלא "זרקה לעברה" סכום זעום של כ- 5,000 ₪ לצורך העבודות- סכום שאינו משקף, ולו במעט, את הנזק האמיתי ועלות העבודות כפי שהוערכו ע"י כל המומחים. יוזכר כי בהליך זה הסכימו הצדדים למינוי שמאי מומחה מטעם בית משפט והתובעת מקבלת את האמור בחוות דעתו. אין חולק כי הסך של 5000 ש"ח שנזרק לעבר התובעת אף לא מתקרב לסכומים שהוערכו בדו"ח השמאי המומחה שמונה מטעם בית המשפט הנכבד. כשב"כ חברת הביטוח ציין במהלך התשאול שערך לתובעת (כעובדה) כי: "קבלת 5,265 ₪ מחברת הביטוח בשני תשלומים." (עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 27) לכך התייחסה התובעת ש"הכסף הזה זה פרוטות לעומת המה שהיה לי לתקן" (פרוטוקול עמ' 17, ש' 15). יצויין כי התובעת הסכימה לקבל את הסכום (הזעום) הנ"ל מחברת הביטוח בלית ברירה, תחת מחאה, ורק על מנת לנסות למזער את הנזקים (שהלכו ורבו משבוע לשבוע). אין בקבלת הכספים הללו כדי לפטור את חברת הביטוח מהתחייבויותיה לתקן את כל הליקויים והנזקים של התובעת ושל צד ג' בהתאם לפוליסה- ליקויים שלא תוקנו במשך זמן רב. דומה כי הנתבעת מודעת לכך, אחרת לא היתה מסכימה למינוי המומחה מטעם בית המשפט. ככל שהנתבעת תטען כי מדובר בשינוי מתנאי הביטוח/ הפוליסה (ועד כאן היא לא טענה כך), התובעת תטען למען הזהירות, כי אין בקבלת הסכום הנ"ל כדי לשנות את חוזה הביטוח/ הכיסוי הביטוחי, שכן שינוי כאמור לא נעשה בכתב ובאופן מפורש המעיד על גמירות דעת מצד הצדדים לבצע שינוי כאמור. מבלי לגרוע מהאמור ולמען הזהירות יוטען כי הסדר ביטוחי (תיאורטי ומוכחש) במסגרתו הוסכם לקבל סך של 5,000 ₪ בלבד עבור נזקים שמוערכים בעשרות אלפי ₪ אינם משקפים בכהוא זה את הפרמיות הגבוהות שהתובעת שילמה לחברת הביטוח לאורך השנים. ככל שזו היתה כוונתה של התובעת בעת ההתקשרות עם חברת הביטוח, הרי שהיא לא היתה מסכימה לשאת בפרמיות של אלפי ₪, אלא שהסדר גרוע שכזה היה מקבל ביטוי בפרמיות נמוכות בהרבה.      לא זו אף זאת, יצויין כי חברת הביטוח אף לא שלחה נציג ו/או בעלי מקצוע מטעמה על מנת להעריך אם בוצעו תיקונים וכיצד נעשו. יתרה מכך חברת הביטוח התכחשה לתיקונים שהיה עליה לתקן בדירה של השכנים- צד ג' בפוליסה. במקום לתקן את הארועים המכוסים באמצעות חברת הביטוח ו/או באמצעות שרברב הבית של המבטחת, חברת הביטוח החליטה למנות את המבוטחת בעצמה כמנהלת הפרוייקט העצום הזה ולהטיל עליה אחריות להביא בעלי מקצוע, על אף שמדובר באישה מבוגרת מאוד שאינה מבינה דבר וחצי דבר בענייני איטום ונזקי צנרת. התובעת כאמור מעולם לא הסכימה לשינוי הפוליסה (בטח לא בכתב), ולא הסכימה לשינוי התנאים למימוש הפוליסה. התיקונים היו צריכים להתבצע ע"י חברת "פמי" ו/או מי מטעם הנתבעת ולא היה צריך לדרוש שהתובעת תבצע את העבודות בעצמה ו/או ע"י בעלי מקצוע שהוזמנו על ידה בלית ברירה ועקב התחמקות חברת הביטוח. הנתבעת טענה שהנזילה תוקנה לכאורה ע"י בעל מקצוע שהגיעו מטעם התובעת. ובזאת, לטענתם, הם קיימו את חלקם בפוליסה. אלא שטענה זו דינה לדחייה – שכן, עצם העלאת הטענה בדבר תיקון הנזקים ע"י התובעת למעשה הנתבעת מודה שהיא מפרה את התחייבויותיה על פי הפוליסה והסכם הביטוח, הליקויים כלל לא תוקנו ובנוסף לכך, לא תוקן דבר אצל צד ג' (הדירה שניזוקה מתחת לדירת התובעת).   ביום 30.06.19, בהסכמת הצדדים בית המשפט הנכבד מינה את המהנדס אורי עינבל כמומחה מטעמו (להלן: "מומחה בית המשפט"), על מנת שיחווה דעתו בקשר למקור הרטיבות, האם בוצעו תיקונים בדירה, האם יש עדיין נזילות, מהם הטיפולים והתיקונים הנדרשים ועלותן וכו'. מחוות דעת המומחה שמונה ע"י בית המשפט, נמצאו הממצאים הבאים: 

  • ישנה נזילת מים ונזקי רטיבות חמורים בחדר האמבטיה בדירת התובעת;
  • נכתב כי צנרת הדלוחין בדירה "דולפת ללא ספק". נמצאו נזילות בדירה בצנרת דלוחין בחדר הרחצה הראשי וכן במטבח;
  • בקיר המפריד בין המסדרון לבין חדר האמבטיה נמדדה רטיבות של 4.3%- מה שלטענת המומחה מעיד על כשל באיטום רצפת חדר האמבטיה;
  • נזילת מים ונזקי רטיבות חמורים בדירה הנמצאת בקומה שמתחת לדירת התובעת הכוללים טפטוף בלתי פוסק מהצנרת, עובש, התקלפות של תקרת הדירה (עד למצב בו, לפי מיטב ידיעת התובעת, שכנה של התובעת עזב את דירתו);
  • המומחה כתב בחוות דעתו מיום 16.02.20 כי בדירת השכנים יש קילוף טיח ונזקי רטיבות מפושטים משמעותיים בכל הדירה, עד כי הרטיבות הממושכת גרמה להופעת ירוקת;

 המומחה מטעם בית המשפט קבע כי עלות עבודות התיקון בדירת התובעת בלבד תהיה כ- 41,035 ₪, כאשר התיקונים לדירת צד ג' יעלו כ- 18,135 ₪. יודגש כי הנתבעת לא טענה כנגד ממצאי חוות הדעת. כמובן שסכומים אלה מכוסים במסגרת פוליסת הביטוח נשוא תיק זה. בתוך כך, המומחה קבע כי הוא לא שלל את האפשרות שמקור הרטיבות יכול להגיע גם מהיעדר/ליקוי איטום במרפסת בדירה- מה שעלול היה לגרום לחלחול מים עד לדירת השכנים.    המומחה קבע כי לא עלה בידו להעריך אם בוצע תיקון מלא/חלקי לפני ביקורו בדירה. לא יכולה להיות מחלוקת כי מעבר לעוגמת הנפש הרבה שנגרמה לתובעת, הרי שליקויים אלה הם בבחינת סכנת חיים ממש בשל העובש והפטריות שעלולות להתפשט בדירה ואף בשל הסמיכות של נזילת המים לנקודות חשמל. כמו כן, בעיית הרטיבות עלולה ליצור קורוזיה אשר תפגע ביסודות הדירה ותביא להיחלשות יסודותיה. בנסיבות המתוארות, תטען התובעת כי לדירה תיווצר בהכרח ירידת ערך, כך שגם אם יבוצעו תיקונים מלאים, ואפילו לא הייתה ירידת ערך בהיבט ההנדסי הטהור לאחר ביצוע התיקונים, עדיין קיימת ירידת ערך "פסיכולוגית" הכרחית בשווי הדירה בשל "ההיסטוריה" המיוחדת של רטיבות ועובש. הליקויים בדירה לא אפשרו לתובעת לחוש תחושת בית במובנו הטבעי. התובעת תטען שהיא פעלה בשקידה ראויה על מנת להביא לתיקון הנזילה. היא פנתה ללא הרף לחברת הביטוח שעל פי תנאי הפוליסה הייתה צריכה לתקן את הנזקים עם בעלי מקצוע מטעמה. למרבה הצער, התובעת נפלה קרבן לרעה החולה של חברות הביטוח- תופעה שנפוצה במחוזותינו: חברת הביטוח גובה במשך מס' שנים תשלומי פרמיה על מנת לבטח נזקי מים לדירה המבוטחת וכן לנזקי צד ג'. ברם משקיימת עילה מפורשת למימוש הפוליסה ולבצוע התיקונים המכוסים - חברת הביטוח מתנערת מאחריותה בשלל טענות ותואנות שונות, ולא ענייניות, ואף לא עושה מאומה לתיקון הנזק (מלבד לשלם מס' פרוטות שלא מכסות אף לא מחצית מהנזקים). התנהלות חברת הביטוח כלפי התובעת היא לא פחות משערוריתית. לא זו אף זאת, הנתבעת גם זלזלה, לא אחת, בבית המשפט הנכבד. הנתבעת, פעם אחר פעם, ובאופן שיטתי התעלמה מהחלטות בית המשפט הנכבד, הנתבעת לא טרחה להגיב להחלטות בית המשפט הנכבד ולא טרחה לשלוח הודעות לתיק למרות הוראות בית המשפט הנכבד כי עליה לעשות כן- בכך האריכה הנתבעת את התיק שלא לצורך. כך למשל כאשר הנתבעת לא הודיעה לבית המשפט הנכבד אם היא מתכוונת להגיש תצהירים מטעמה (החלטה 5 מיום 25.10.20 ) וגם לא הגישה תצהיריה לתיק לבסוף. וכך כאשר הנתבעת לא הודיעה לבית המשפט אם היא מתכוונת לבצע עבודות בדירות (סעיף 6 בהחלטה מיום 2.8.20). חברת הביטוח הגישה תיק מוצגים לכאורה ובו מסמכים שונים שברשותה, ללא הסבר, ללא הפניות ספציפיות, ללא העלאת טענות, והכל מבלי שהוגש תצהיר מטעמה. בנסיבות אלה, תטען התובעת כי על המוצגים להימחק מהתביעה או לתת להם משקל אפסי.  כאמור, הנתבעת הודתה באחריותה ובחובתה לתקן את הליקויים, אלא שבפועל לא פעלה לתקנם כלל וכלל. אין בתשלום של 5,000 ₪ בלבד כדי לכסות את הנזקים המפורטים בחוות דעת מומחה ביהמ"ש ו/או כדי לפטור את חברת הביטוח מקיום התחייבויותיה וכיסוי הנזקים בהתאם לפוליסה. על כל פנים תטען התובעת כי בכל שאלה הקשורה בתיק זה מוטלת חובת הראיה על הנתבעת שלא הייתה מצידה התרשלות. תטען התובעת כי הימצאות הפגמים והליקויים המפורטים לעיל, עולים בקנה אחד עם המסקנה כי הנתבעת התרשלה בכל הקשור לתיקון. לכן חלק במקרה שלפנינו הכלל של "הדבר מדבר בעד עצמו" ומשכך על הנתבעת הנטל להוכיח כי לא התרשלה ולא גרמה לנזקים הנטענים בתביעה. הסעדים המבוקשים: גרסת התובעת לא נסתרה, ולפיכך היא זכאית ע"פ תנאי הפוליסה לשיפוי ו/או לחייב את הנתבעת לבצע עבודות תיקון בדירתה וכן לכיסוי/ תיקון הנזקים בדירתה כמו גם בדירת צד ג'. בית המשפט הנכבד יתבקש לחייב את הנתבעת לתקן, על חשבונה את הנזקים ע"פ חוות דעת המומחה אשר מונה מטעם בית המשפט ולשאת בעלותם. כמו כן, בית המשפט יתבקש לחייב את הנתבעת בסכומים שיפורטו להלן: 32.1. לשפות את התובעת בסכום שכר טרחת המומחה אורי עינבל בגין חוות הדעת; 32.2. כמו כן, בית המשפט הנכבד יתבקש להורות לנתבעת לשלם לתובעת סך של 50,000 ₪ בגין הוצאות , טרחה, עוגמת נפש, וסבל. הסך האמור אינו משקף את סך הוצאותיה של התובעת, הנזקים, ועגמת הנפש שחוותה מהתנהלות חברת הביטוח, אולם זהו הסך הנקוב בתביעת התובעת לצרכי אגרה.  חוסר תם ליבה של חברת הביטוח מחייבת במקרה דנן פסיקת פיצויים עונשיים ו/או פיצויים בשל הפרת חוזה, וזאת עקב התנערותה של חברת הביטוח מתשלום הסכומים המפורטים בפוליסה ו/או תיקון מלוא הנזקים אצל דירת התובעת ודירת השכנים ללא כל טעם ענייני של ממש, ותוך העלאת תירוצים בדיעבד. יפים לעניין זה הדברים שנפסקו בע"א 4819/92 אליהו נגד ישר, פ"ד מט(2) 749, 775 נקבע כי: "על מנת להראות כי המחלוקת הינה בתום לב, די שחברת הביטוח תציג טעם - בין משפטי ובין עובדתי - לסירובה לשלם את תגמולי הביטוח. הטעם שתעלה החברה חייב להיות ענייני ואמיתי. בית המשפט לא יעניק מחסה לחברה המבטחת המנסה להתחמק מחובותיה בטענות שעל פניהן אין בהן ממש". (דגש וקו אינו במקור- צ.ב.).


זהו מהמקרים הבולטים בהם אין לתת יד להתנהלותה הנפשעת של חברת הביטוח