הגדרת חדלות פרעון רצוי ומצוי



חדלות פרעון רצוי ומצוי

מחבר : עו"ד ציון בהלול דירקטור ומתמחה בדיני חברות

 המאמר הנוכחי יבחן את סוגיית חדלות הפרעון בקרב חברות, תוך הצגת המצב המצוי והרצוי. חוק חדלות הפרעון נכנס לתוקף במרץ 2018, טרם כניסת החוק דיני חדלות הפרעון התבססו על הפקודות המנדטוריות וחקיקה ישנה. תכלית החוק החדש להוביל לתיקון המצב בחדלות הפרעון, וליצור אסדרה משפטית של דיני חדלות הפרעון.[1] במסגרת החוק החדש, הרשאים ליהנות מימוש החוק הם יחידים ותאגידים המוגדרים כחברות ושותפויות. במסגרת החוק יכול התאגיד להסדיר את חובותיו והן את חובות נושאי המשרה טרם פתיחת תיק חדלות הפרעון, לרבות היכולת של התאגיד ליהנות מתהליכי הבראה וגיבוש תוכנית שיקום כלכלית המובילה לפירוק התאגיד וחיסול פעילותו. מטרת המאמר הנוכחי והסקירה הקיימת נועדה להציג את המצב הרצוי אל מול המצב הרצוי בכל הנוגע לחדלות פרעון של תאגידים. חקיקת החוק הובילה לשינוי תפיסתי בכל הנודע לחדלות פרעון של חייב. בעבר, חייב המגיע לכדי חדלות פרעון נתפס כחייב הנוהג בחוסר הגינות כלפי נושיו. אולם, תכלית החוק החדש הובילה לשינוי תפיסתי בו חדלות הפרעות של החייב אינה עוולה מוסרית כלפי נושיו, אלא, מימוש זכויותיו למציאת פתרון למצב הכלכלי הקשה אליו נקלע. המצב כיום הוא הצגת חדלות הפרעון כהליכים שמטרתם להוביל ולסייע לחייב בניהול חובותיו וכשלי האשראי אליהם נקלע. כאשר, מדובר בחייב יחיד חדלות הפרעון ומתן ההפטר נתפס כסיכון אשראי אותו נוטל החייב, בעוד עבור הנושה חדלות הפרעון וההפטר נחשבת לפגיעה בזכויותיו. מצב זה משתנה כאשר מדובר בחברות ותאגידים המגיעים למצב של חדלות פרעון ופירוק החברה. המאמר מחולק לשני חלקים עיקריים: חלק ראשון המבוסס על סקירה ספרותית ומציגה את המצב המצוי במדינת ישראל בכל הנוגע לפירוק וחדלות פרעון של חברות ותאגידים. בעוד החלק השני של המאמר: סיכום ומסקנות יציגו את הדין הרצוי בכל הנוגע לחדלות פרעון וזאת על בסיס השוואה והסקת היסקים של פסקי דין שונים, כגון אפריקה ישראל ואי.די.בי המשקפים את האופן בו הפסיקה והחקיקה של החוק החדש נוגדת במובנים מסוימים את חוק החברות. הדין המצוי חוק חדלות פירעון החדש, הוביל לשינויים שונים בכל הנוגע למקרים של חדלות פרעון בקרב תאגידים. במסגרת החוק, ניתן לראות את הטלת האחריות על נושאי משרה: דירקטורים ומנכ"ל החברה כאחראים לפיצוי החברה במקרה של חדלות פרעון ופיצוי החברה בגין נזקים שיגרמו על ידי הנושים. הטלת אחריות אישית מובילה למצב בו דירקטורים ומנכ"לים מושפעים בכל הנוגע להחלטה או פעולה עסקית אותה יבצעו, לרבות החשש מקשיים כלכליים אותו יחוו במקרה של חדלות פרעון של החברה. הטלת אחריות נושאי המשרה אודות חדלות פרעון של התאגיד, מעוררת מחלוקת בכל הנוגע לתכלית חוק חדלות הפרעון והתנגשותו אל מול חוק החברות הן בישראל והן במשפט האנגלי.[2] בדומה לביקורת על חקיקת חוק החדלות פרעון באנגליה, גם בחקיקה הישראלית וייבוא האחריות לחדלות פרעון על דירקטור החברה ומנכ"ל החברה נוגדת את תכלית תפקיד נושאי המשרה לבין תכלית חוק החדלות פרעון החדש ומטרתו. שכן, על פי חוק החברות על נושאי המשרה מוטלת חובת הזהירות והאמונים אשר אינה תואמת את חובת האחריות האישית במקרה של חדלות פרעון התאגיד. 2.1 עקרונות החוק החדש על תאגיד במסגרת החוק החדש, ניתן לפתוח בתיקי חדלות פרעון גם במסגרת של תאגידים וחברות המובאות בחוק. עם זאת, לפי סעיף 5 לחוק נראה כי פתיחה של הליכי חדלות פרעון כנגד תאגידים וחברות אפשרית רק במקרה בו במועד הגשת הבקשה התקיימה לגבי אותו תאגיד אחת מן הזיקות: רישום התאגיד במדינת ישראל, ניהול עסקים ומסחר בישראל והחזקת נכסים במדינת ישראל.[3] בהתאם להגדרת חוק החדלות החדש, תאגיד ייחשב כתאגיד המנהל עסקים במדינת ישראל. לפיכך, נוצר מצב בו הסמכות המשפטית היכולה לנהל תיקי חדלות פרעון עבור חברות שבפועל אינם מחזיקים בעסקיהם בישראל יכולים למצוא עצמם בהליכי חדלות פרעון ופירוק. דוגמא לכך, ניתן לראות בפס"ד הרמטיק בו פסק בית המשפט על חדלות פרעון ועל היכולת של בית המשפט להוביל לפירוק החברה גם במקרים בהם בפועל מיקומה של החברה אינו היה בישראל, אך הפעילות העסקית והנפקת אג"ח נעשו במדינת ישראל.[4] או לחילופין מקרה של חברת אפריקה ישראל ואי.די. בי שהגיעו לפירוק החברה בשל דרישת מחזיקי אג"ח. הגדרה זו של חוק חדלות הפרעון החדש, נוגד למעשה את דיני החברות והאופן בו חוק חדלות הפרעון יכול להגשים את תכליתו גם במקרים של תאגידים. סעיף 1 לחוק חדלות הפרעון קובע כי תכלית החוק נועדה להוביל בו חייב יחיד או תאגיד יוכל להסדיר את חובותיו במקרה בו הוא נמצא במצב של חדלות פירעון או לחילופין במקרים בהם ישנו סיכון כלכלי היכול להוביל את החייב למצב של חדלות.[5] כלומר, תכלית החוק היא להקל עם החייב ולהביא ככל האפשר לשיקום כלכלי ושילובו מחדש של החיים במסגרת החיים הכלכליים. יוצא אפוא כי, על בסיס סעיף 1 לחוק מטרת המחוקק לדאוג לחייב הנקלע למצב כלכלי קשה, ולהוביל לשיקום כלכלי. עם זאת, במקרים של חדלות פרעון של חברה שיקומה הכלכלי של החברה מחייבת נקיטת פעולות שמטרתן להאריך את שווי החברה ושווי חובותיה לנושים. כלומר, מצב בו עוד טרם שיקום החברה, נושי החברה דורשים את חובם במקביל לגיבוש תוכנית שיקומית העלולה להוביל לפגיעה בזכויות הנושים ומחיקת חובות הנושים כחלק מתוכנית הבראה, או לחילופין פריסת החוב לפרק זמן ארוך מידי בשילוב קיצוץ שיעורי הריבית של החובות הפוגעים בסכום הפיצוי של הנושים גם במקרים האחריות האישית לחדלות נובעת מהתנהגות של נושאי המשרה בתאגיד.[6] במסגרת החוק, אופי שיקום ההבראה של תאגיד ופרעון החוב לנושים יכולים להיעשות על ידי תוכנית הבראה הנפרסת לשנים רבות, ומובילה לשינוי הפעילות העסקית של התאגיד. כלומר, התמקדות בשיקום החברה על ידי הגדלת רווחי החברה והסרת מוקדי ההפסד והגורמים שהובילו לחדלות הפרעון. שמנגד, ניתן לנקוט בפעולות נוספות שעיקר תכליתן היא אכיפת הזכויות ומיצוי התביעות כנגד צד ג' שהוביל את החברה לחדלות ופירוק. לפיכך נראה כי שתי תכליות: שיקום כלכלי של התאגיד לבין שמירה ומיצוי זכויות הנושים מתנגשים אחד בשני ומגביר את הביקורת כנגד חוק החדלות במקרה של תאגיד שכלל הנוגעים בדבר צריכים לפעול לקידום שיקומה הכלכלי של החברה ולהגדיל את הרווחים אל מול הצורך להשיא את החוב לנושים.[7] הטלת האחריות על נושאי המשרה אל מול מטרת פירעון הנושים באה לידי ביטוי בסעיף 288 לחוק.[8] לפי הסעיף נושאי המשרה: מנכ"ל או דירקטור לא יחויב בגין הנזק הכלכלי שייגרם לחברה, אלא, על בסיס הנזקים שיספגו נושי החברה בעקבות הליכי חדלות הפרעון של התאגיד הן במקרים של שיקום החברה והן במקרים של הבראה בכלכלית המוכרים בחוק כזכות של התאגיד.[9] כאמור, הדרישה לחדלות פרעון לתאגיד יכולה להיעשות הן על ידי התאגיד עצמו, והן על ידי הנושים של החברה הפונים אל בית המשפט ודורשים להכיר בתאגיד כמי שנקלע לקשיים כלכליים ויש להוביל לפירוקו או שיקומו, במקביל למציאת פתרון והענקת הפיצוי לנושי החברה כפי שניתן היה לראות בפס"ד אי.די. בי שקיבלה דרישה לפירוק על ידי דרישה של מחזיקי האגרות בטענה כי אין ביכולתה של החברה לשלם את חובותיה.[10] דרישת נושי חברת אי.די. בי מעידים כי תאגיד יכול להיחשב כחדל פרעון בין אם מדובר בחדלות פרעון תזרימית או בין במקרים בהם ניתן לראות כי אין לתאגיד סיכוי או אפשרות לשלם את חובותיה בצורה שוטפת ובמועדם. על בסיס מצב זה, ניתן לראות כי אחריות נושאי המשרה לחדלות הפרעון של התאגיד נקשר לאחריות האישית ולפעולות של נושאי המשרה למנוע מצב של קשיים כלכליים והיעדר יכולת של החברה לשלם את חובותיה לנושים.[11] הפסיקה לאור החוק החדש השינויים בחוק חדלות הפרעון החדש מעידים למעשה כי במקרה של חדלות פרעון של חברה, האחראים על חדלות הפרעון ופירוקה של החברה יהיו נושאי המשרה שהיו צריכים לגלות זהירות ואחריות כלפי הנושים. חובת אחריות שלכאורה נוגדת את חובת הזהירות והאמונים של דיני החברות המחייבים את נושאי המשרה לפעול לטובת החברה בזהירות ותשומת לב הנעשית על בסיס עקרון תום הלב בכל הנוגע לשיקולי דעת עסקיים הנוטים לטובת הנאמנות והמחויבות של נושאי המשרה כלפי התאגיד עצמו.[12] כלומר, במקרה של אפריקה ישראל למעט אחריות נושאי המשרה בחדלות פרעון של החברה, ניתנה התייחסות להתנהגות נושאי המשרה ואי התנהגותם בתום לב כלפי התאגיד ונאמנותם לחברה. חובת ההתנהגות של נושאי המשרה בדיני החברות מעידה על החשיבות והאחריות המוטלת על נושאי המשרה בכל פעולה עסקית אותה הם מבצעים בין אם מדובר בחברה מרוויחה לבין חברה מפסידה גם אז חייבים נושאי המשרה להמשיך ולגלות את הנאמנות וחובת הזהירות כלפי החברה עצמה.[13] חובת הזהירות והנאמנות של נושאי המשרה בתאגיד, גוברת למעשה על חובת האחריות אותה מטיל חוק החדלות החדש על  נושאי המשרה. בהתאם לכך, חובת הנאמנות של נושאי המשרה היא קודם כלפי החברה ולאחר מכן כלפי נושי החברה גם במקרים בהם נושאי המשרה הם האמונים על קופת החברה ורווחיה. לרבות, היכולת והצורך בחישוב הצרכים והאינטרסים של נושי החברה אך לא בהכרח או בעדיפות ראשונה.[14] במסגרת ההתנגשות שנוצרת בין חובת הזהירות והאמונים של נושאי המשרה בדיני החברות, לבין סעיף 288 לחוק חדלות הפרעון החדש, נוצר מצב בו נושאי משרה יכולים לפנות ישירות אל בית המשפט ולהתריע על היותה של החברה בחדלות פרעון. כאשר, פנייה זו תיחשב לנושאי המשרה כאל מי שנקטו באמצעים סבירים למניעת חדלות ונזקים לנושי החברה והחברה עצמה מפני פירוק והתייעצות עם מומחה היכול לסייע לדירקטורים מפני אחריות אישית.[15]  עם זאת, מן הפסיקה ניתן לראות כי סעיף  288 והטלת האחריות על נושאי המשרה, מובילה פעמים רבות לפגיעה בשיקול הדעת של נושאי המשרה, ולהתנהלות העסקית של נושאי המשרה אל מול נושי החברה. כלומר, דירקטוריונים יעדיפו לפנות ישר לבית המשפט להודיע על חדלות פרעון וצורך במעורבות של מומחה להבראת התאגיד, על פני ניסיון לנהל משא ומתן מול נושי החברה. וזאת על מנת להימנע ממצב של אחריות אישית של חדלות וחובתם כלפי הנזק שנגרם לנושי החברה אותו יצטרכו לשאת במקרה בו יסרבו להודות כי החברה במצב של חדלות פרעון וקשיים כלכליים, כפי שניתן היה לראות באי. די. בי אז מי שהיו שהובילו את החברה לפירוק היו נושי החברה ומחזיקי אגרות החוב, חרף התנהלות נושאי המשרה שציינו כי החברה אינה בחדלות.[16] על בסיס הפסיקה והחקיקה ניתן לראות כי המצב הקיים בו חדלות פרעון של תאגיד מחייבת את נושאי המשרה באחריות אישית כלפי נושי החברה, מובילה פעמים רבות למצבים בהם נושאי המשרה מפרים את חובת הנאמנות והזהירות בדיני החברות. עם זאת, במקרים רבים ניתן לראות כי דקע אחריות זו מובילה את נושאי המשרה לפתיחת הליכי חדלות פרעון וניסיון הבראה של החברה מפני חשש של חדלות ולקיחת אחריות אישית. מצב רצוי החקיקה והפסיקה כפי שקיימת מעידה על הקושי והבעייתיות המתקיימת עם חוק החדלות החדש, ועל האחריות של נושאי המשרה בכל הנוגע לחדלות של תאגיד. סעיף 288 לחוק החדלות, הוביל למצב בו נושאי המשרה מזהים ונוטים לחפש אחר מצבים בהם ניתן יהיה להגדיר את החברה בחדלות. ובהתאם לכך, למנוע ולצמצם מצבים של נזק בנושי החברה אותו יצטרכו נושאי החברה לשאת. מן הפסיקה הקיימת במקרה של אי די בי ניתן לראות כי במקרים מסוימים נושאי משרה סבורים כי החברה עדיין יכולה לעמוד בחובותיה ולשלם לנושים, בית המשפט יבוא לקראת התאגיד ויאפשר לחברה להמשיך ולהתקיים בפעילות העסקית שלה, תוך צמצום ותוכנית הבראה שתסייע לחברה על ידי מומחה חיצוני להימנע ממצב של חדלות. החידוש בסעיף 288 לחוק חדלות הפרעון, נוגד את תכלית דיני החברות ותפקיד נושאי המשרה. במקרה זה, נוצר מצב בו נושאי החברה נוטים לנקוט במשנה זהירות ובכך למעשה מפרים את חובת הזהירות והנאמנות שלהם כלפי החברה בהתאם לדיני החברות המציבים את הפעילות העסקית וטובת התאגיד על פני טובת הנושים בדיני החברות. לפיכך, עולה כי עיקר הדגש הוא בתיקון החקיקה והתאמת חוק חדלות הפרעון בכל הנוגע לתאגיד צריך להיות בהתאמה לתכלית דיני החברות וחובת האמונים והזהירות של נושאי המשרה. כאמור, תכלית חוק חדלות הפרעון למנוע מצב של פגיעה בנושים. במסגרת זה, האחריות היא על אלו האחראים על הפעולות העסקיות וקופת החברה. אומנם, נשאלת השאלה האם בכל עסק אין סיכון כלכלי היכול לפעול לטובת מחזיק אג"ח או לרעתו. במקרה של חוק חדלות פרעון החדש והאחריות של נושאי המשרה ניתנת לגישור על ידי הדגשת האחריות האישית של נושאי המשרה במקרים בהם פעלו נושאי המשרה שלא בתום לב וחובת הזהירות המוכרים בדיני החברות ומגדירים את תפקיד נושאי המשרה. יתרה מכך, התחושה בהטלת האחריות על נושאי המשרה והיכולת של נושאי המשרה להוביל את החברה להימנעות מחדלות פרעון מגבירה את האחריות על נושאי המשרה בכל הנוגע לפעילות העסקית של החברה, ואף מציבה את נושאי המשרה בפני תביעות של הנושים עצמם באופן אישי. בעניין זה, נראה כי בניגוד לדיני החברות בהן טובת החברה ואחריות החברה היא מעל הכול, בחוק החדש נושי החברה הם העיקר והפעילות העסקית של החברה והמשך שיקומה נתונים לשיקול הדעת של בית המשפט. זאת ועוד, נראה כי תכלית החוק בשיקום החייב הכלכלי מבחינה כלכלית ומתן אפשרות לשילובו בשוק הכלכלי אינה מקבלת ביטוי במקרה של תאגיד. בפסיקה הקיימת ניתן לראות כי עוד טרם נבחנה אפשרות של שיקום והבראה הוחל תהליכי פירוק והעמדת הנושים על פני שיקום התאגידים. הטענה היא כי ישנם דיני חברות שעיקר מטרתן הוא השאת ערך החברה, לבין חדלות פרעון שעיקר מטרתן היא צמצום הנזק לנושים גם במקרה של פירוק החברה והפסקת הפעילות העסקית שלה. ציפיות המחוקק מנושאי המשרה בכל הנוגע לשמירה על האינטרסים של הנושים, ומניעת מצב של חדלות על התאגיד מעלה את החשש בכל הנוגע ליכולת של נושאי המשרה להמשיך ולפעול לטובת הפעילות העסקית של החברה, ובהתאם לכך להימנע ממצבים בהם יעמוד בפני נזקים של נושים. לחילופין, אחריות מעין זו מגבירה את הסיכויים שיותר נושאי משרה יפנו לפתיחת חדלות פרעון על מנת ל"הציל" עצמם מפני אחריות זו ולהציג מצב בו הם פועלים לטובת הנושים וצמצום הנזקים בנושים. לעניות דעתי, ולאור המצב הקיים בחדלות של תאגיד יש להסיר את האחריות המיוחדת והסעיף המתייחס לשיקול הדעת וההתנהגות של נושאי המשרה ולהותיר את אחריות נושאי המשרה בהתאם למקובל בדיני החברות המחייב מלכתחילה את נושא המשרה לפעול בהגינות, אמינות ועקרון תום לב בכל הנוגע לטובת התאגיד. בהתאם לכך, הרי ברור שלא ירצה נושא המשרה לפגוע בחברה ובפעילות העסקית שלה ושיקול הדעת אותו יפעיל בכל פעולה עסקית וכלכלית תהייה מחושבת. לחילופין מציאת פסיקה פרשנית ומתירנית בכל הנוגע לנושאי המשרה והאחריות הישירה שלהם אודות נזקי הנושה. וזאת על מנת שניתן יהיה לאפשר ולהרחיב את מעגל הפעילות העסקית והשוק הכלכלי באופן שוטף וללא מעורבות של חקיקה היכולה להטיל אימה ופחד על נושאי משרה שימצאו מעין "מקום מפלט" בהליכי חדלות הפרעון במקום לנהל משא ומתן מול נושי החברה והיכולת של החברה להמשיך ולפעול בהיבט העסקי ללא פירוק. סיכום ומסקנות המאמר הנוכחי בחן את סוגיית חוק חדלות הפרעון החדש, בכל הנוגע לחדלות פרעון של תאגיד. במסגרת החקיקה ניתן לראות את ההתנגשות המתקיימת בין דיני החברות לבין חדלות הפרעון המגדירה מחדש את תפקיד ותכלית דיני החברות. הפסיקה והחקיקה הקיימת מעלים תהייה בכל הנוגע לאחריות האישית של נושאי המשרה במקרים של חדלות פרעון, וחובתם לפיצוי הנזק של הנושים. על פניו נראה כי מדובר בניסיון חקיקה שנועד לשמור ולצמצם את נזקי הנושים. עם זאת, נוצר מצב של צוהר בו נושאי משרה האמורים לפעול לטובת החברה ופעילותה העסקית פועלים בצורה זהירה יותר ונמנעים מלבצע החלטות עסקיות, ובמקום פונים לפתיחת חדלות פרעון של החברה ופירוקה. נראה כי החקיקה שנועדה מצד אחד להיטיב עם החייב ועם הנושה, מתנגשת עם חקיקה אחרת המגדירה את תפקידי נושאי המשרה ותכלית החברה העסקית. לפיכך, המסקנה העיקרית המתגבשת היא הצורך ביצירת איזון בין דיני חברות לבין חוק חדלות הפרעון והתאמת הסעיפים המתייחסים לאחריות החברה ותכליתה.

 ביבליוגרפיה א' חמדני, ש' חנס, הגינות מלאה? בעלי שליטה, חובות דירקטוריון וביקורת שיפוטית, משפט ועסקים ט, 75. י' שטרן, תכלית החברה העסקית, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2009. ש' חנס, ביקורת שיפוטית על החלטות הדירקטוריון: בין שיקול הדעת העסקי להגינות מלאה, בתוך ספר גרוס – מחקרים בדיני חברות ומשפט עסקי לכבודו של פרופ' יוסי גרוס, עורכים (א' ברק, י' זמיר, וד' ליבאי), עמ' 141-146, 2015. פסיקה וחקיקה חוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, תשע"ח – 2018. סעיף 1 לחוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, תשע"ח – 2018. סעיף 5(ב) לחוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, תשע"ח – 2018. סעיף 8 לחוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, תשע"ח – 2018. סעיף 288 לחוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, תשע"ח – 2018. ע"א 7516/02 פישר נ' יוכמן. ע"א 2706/11 Sybil Germany public co. Limited נ' הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ. פר"ק (מחוזי ת"א) 36681-04-13 הרמטיק ואח' נ' אי די בי חברה לפיתוח בע"מ ואח'. ע"א 844-14 נוחי דנקנר ואח' נ' אי די בי ואח'. רע"א 4024/14 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' כהן. ת"א (מחוזי מר') 47302-05-16 בטר פלייס ישראל (ח.ת.) 2009 בע"מ (בפירוק) ואח' נ' אגסי ואח'. תנ"ג (מחוזי ת"א) 47621-07-16 חורב נ' בי קומיוניקיישנס בע"מ ואח'. Finch, W. (2009). Corporate insolvency Law: perspectives and principles 780-781.



 

[1] חוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, תשע"ח – 2018.   [2] Finch, W. (2009). Corporate insolvency Law: perspectives and principles 780-781.   [3] סעיף 5(ב) לחוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, תשע"ח – 2018.   [4] ע"א 2706/11 Sybil Germany public co. Limited נ' הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ.   [5] סעיף 1 לחוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, תשע"ח – 2018.   [6] ע"א 7516/02 פישר נ' יוכמן.   [7] ת"א (מחוזי מר') 47302-05-16 בטר פלייס ישראל (ח.ת.) 2009 בע"מ (בפירוק) ואח' נ' אגסי ואח'.   [8] סעיף 288 לחוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, תשע"ח – 2018.   [9] סעיף 8 לחוק חדלות פרעון ושיקום כלכלי, תשע"ח – 2018.   [10] ע"א 844-14 נוחי דנקנר ואח' נ' אי די בי ואח'.   [11] ש' חנס, ביקורת שיפוטית על החלטות הדירקטוריון: בין שיקול הדעת העסקי להגינות מלאה, בתוך ספר גרוס – מחקרים בדיני חברות ומשפט עסקי לכבודו של פרופ' יוסי גרוס, עורכים (א' ברק, י' זמיר, וד' ליבאי), עמ' 141-146, 2015.   [12] רע"א 4024/14 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' כהן.   [13] א' חמדני, ש' חנס, הגינות מלאה? בעלי שליטה, חובות דירקטוריון וביקורת שיפוטית, משפט ועסקים ט, 75.    [14] י' שטרן, תכלית החברה העסקית, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2009.   [15] תנ"ג (מחוזי ת"א) 47621-07-16 חורב נ' בי קומיוניקיישנס בע"מ ואח'.   [16] פר"ק (מחוזי ת"א) 36681-04-13 הרמטיק ואח' נ' אי די בי חברה לפיתוח בע"מ ואח'.