רישיון למתן אשראי חוץ בנקאי

  בישראל, כמו במדינות מפותחות רבות בעולם, פועל לצד שוק האשראי הבנקאי שוק הלוואות חוץ-בנקאיות. שוק זה הוא שוק חוקי ביסודו, וכולל בתוכו חברות וגורמים לגיטימיים רבים, ועם זאת הוא מכונה לא פעם "השוק האפור", שכן ולצד הגורמים הלגיטימיים פועלים בו לעתים גם גורמים עבריינים.  הפיקוח על שוק ההלוואות החוץ-בנקאיות בישראל הוא כיום מצומצם ביותר, והפעילות בו מוסדרת בעיקר באמצעות חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג-1993. חוק זה נחקק ביוזמת הממשלה, לנוכח בעיות שנוצרו בשוק ההלוואות החוץ-בנקאיות, בעיקר שיעורי ריבית גבוהים, מתוך הבנה שיש צורך בהסדרה נוספת של שוק זה. החוק הוא חוק אזרחי, כלומר לא קבועה בו כל סנקציה פלילית נגד מי שעובר עליו. בחוק מוגדרת צורת ההתקשרות הנדרשת בין מלווה ללווה וקבועים חובת הגילוי, תנאי ההלוואה ועוד. כמו כן מוגדרים בחוק שיעורי הריבית המרביים שמותר לדרוש בגין הלוואות שסכומן אינו גדול                  מ-25,000 ש"ח (במחירי 1993) – הן ריבית על ההלוואה והן ריבית פיגורים. בחוק לא מוגדר מנגנון פיקוח מוסדי על הנעשה בשוק  ההלוואות החוץ-בנקאיות, וגם לא מנגנון אכיפה, אך מוגדרים בו כמה גופים שיש להם תפקידים וסמכויות מצומצמים בהסדרת שוק זה. בין השאר נקבע בחוק שהריבית הבסיסית על הלוואה חוץ-בנקאית תיקבע על בסיס שיעור הריבית שיפרסם בנק ישראל ומצוינת סמכותם של בתי-המשפט ושל ההוצאה לפועל להתערב בתנאי חוזה הלוואה אם הם סבורים שהוא אינו תואם את הוראות החוק. נוסף על האמור בחוק יש גופים שמעורבים בהיבטים שונים של שוק ההלוואות החוץ-בנקאיות במסגרת תפקידם: משטרת ישראל, במאבקה בפשיעה המאורגנת, פועלת לא פעם נגד גורמים עברייניים הפעילים בשוק זה, אך לא בהיבט האזרחי שלו, וגם הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור שבמשרד המשפטים שותפה למשטרת ישראל ולפרקליטות המדינה במאבק בהלבנת הון, שהיא אחד המקורות לכספים שבשוק ההלוואות החוץ-בנקאיות. יש כמה חוקים נוספים על חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג-1993, המקנים כלים משפטיים להתערבות בשוק ההלוואות החוץ-בנקאיות, ובהם חוק החוזים האחידים, התשמ"ג-1982, חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, וחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961, ואף נעשה בהם שימוש בכמה פסקי-דין. בשנים שעברו מאז החלת חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג-1993, התגלו כמה בעיות באפקטיביות שלו. אחת הבעיות היא הסכום המרבי שכל ההגבלות האמורות בחוק חלות עליו. לדעת רבים הסכום 25,000 ש"ח אינו מספיק לצורך הסדרת הלוואות של משקי בית, שכן הלוואות רבות של משקי בית הן בסכומים גדולים יותר. שוק ההלוואות החוץ-בנקאיות בישראל, הקיים עוד מלפני קום המדינה, הוא חוקי ביסודו, ופועלים בו חברות וגורמים לגיטימיים רבים, המעניקים הלוואות ושירותי אשראי מחוץ למערכת הבנקאית הממוסדת. תופעה זו, שבה לצד הבנקים קיימות מסגרות נוספות המעניקות הלוואות ושירותי אשראי, מקובלת במדינות מפותחות רבות בעולם. עם זאת, שוק זה מכונה לא פעם "השוק האפור", שכן לצד הגורמים הלגיטימיים פועלים בו גורמים עברייניים שעוסקים בין השאר במתן הלוואות בתנאים בלתי סבירים, בגבייה באמצעות סחיטה ואיומים ובהלבנת הון. הפיקוח על שוק ההלוואות החוץ-בנקאיות בישראל הוא כיום מצומצם ביותר, והפעילות בו מוסדרת בחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג-1993. שאלת גבולות הפיקוח והאכיפה של הממשלה נגד פעולות ושווקים שונים היא שאלה מרכזית בשיח הכלכלי המודרני, ולצד היתרונות של הגברת ההסדרה והאכיפה יש למדיניות כזאת גם מחיר חברתי וכלכלי. יש לציין כי פעילותו של שוק הלוואות חוץ-בנקאיות עשויה לתרום לתקינותה של הפעילות הכלכלית במשק. ההנחה היא כי כל עוד יש ביקוש למוצר מסוים יש לאפשר את אספקתו – במידה שאינה מנוגדת לחוק. קבלת אשראי מהבנקים מותנית בדרך כלל בעמידה בתנאים כלכליים מסוימים ובהצגת ערבויות מתאימות, ולא כל מי שזקוק לאשראי יכול לקבלו בדרך זו. קיומו של שוק הלוואות חוץ-בנקאי מאפשר קבלת אשראי גם למי שאינו יכול לקבלו בבנק, ואשראי זה עשוי בסופו של דבר להביא להתפתחות כלכלית של הגוף המקבל שתיטיב עם כלל המשק, ולכן יש לעודד שוק אשראי מפותח. לדוגמה, רבים מהעסקים הקטנים מתקשים במקרים מסוימים לעמוד בדרישות הבנקים, ושוק ההלוואות החוץ-בנקאיות מאפשר את פעילותם ואת התייצבותם הכלכלית. דוגמה נוספת היא גוף כלכלי העומד בפני קריסה וקבלת אשראי תאפשר את הישרדותו ואולי אף את הצלחתו בטווח הרחוק יותר. מטרת מסמך זה היא להציג הן את המצב החוקי והן את הנעשה בפועל בשוק ההלוואות החוץ-בנקאיות בישראל, בלי לקיים דיון עקרוני בשאלת הנחיצות הכלכלית והמעמד החוקי הראוי של שוק זה. עם זאת יוצעו במסמך כמה רעיונות לבחינת הנושא, מתוך התמקדות בפעילות של חברות ושל גופים עסקיים הפועלים בשוק, ולא בהלוואות הניתנות בין בני אדם פרטיים. במסמך יוצגו אלה: תמונת מצב של שוק ההלוואות החוץ-בנקאיות בישראל כיום, בהדגשת ההיבטים החוקיים שלו; הסדרת שוק ההלוואות החוץ-בנקאיות בחקיקה; סקירת התפקידים והפעילות של הגופים הממשלתיים בכל הקשור לשוק ההלוואות החוץ-בנקאיות.

מתן הלוואה תמורת צ'ק (או סדרת צ'קים). בשיטה זו הלווה מקבל את סכום ההלוואה שהוא מבקש תמורת צ'ק דחוי (או כמה צ'קים דחויים) בסכום שנכללים בו תשלומי הקרן והריבית של ההלוואה. מתן הלוואה תמורת חיוב מסגרת האשראי של הלווה, קרי חיוב כרטיס האשראי של הלווה תמורת עסקה, למשל תמורת חיוב בגין עסקה פיקטיבית של רכישת מוצר בסכום ההלוואה בתוספת הריבית הגלומה בעסקה. החזר ההלוואה במקרה זה ייעשה בחיוב כרטיס האשראי בידי חברת האשראי שהנפיקה את הכרטיס. ניכוי צ'קים עם תאריך פירעון נדחה של הלקוח תמורת מזומן. הסכום שהלקוח יקבל יהיה קטן מסכום הצ'קים, והפער מבטא את מידת הסיכון הטמון באי-כיבוד הצ'קים המנוכים. בצדדים הפליליים יותר של השוק אפשר לקבל שירותי הלבנת הון ופריטת צ'קים. לדוגמה, אדם המחזיק ברשותו כסף שמקורו בפלילים, ואינו מעוניין להפקידו בבנק, יכול להפקיד את הכסף בחברה שפועלת בשוק האפור ולקבל תמורתו צ'קים על סכומים קטנים יותר (בניכוי עלויות העסקה), שאותם יוכל להפקיד בבנק בלי לעורר חשד. אפשר כמובן לקבל הלוואה כנגד התחייבות בכתב להחזירה בתנאים שנקבעו, בד בבד עם בדיקות שונות ועם מתן ערבויות. כדי לצמצם את הסיכון שההלוואה לא תוחזר ולהקטין הפסד אפשרי בעתיד, החברות המלוות נוקטות כמה שיטות: הערכת יכולת ההחזר של הלווה על סמך תדפיסי חשבון הבנק שלו, או – במקרה שהלווה עובד – על סמך בדיקת תלושי שכר שלו; כפי שצוין לעיל, יש חברות שנותנות הלוואות רק תמורת חיוב מסגרת האשראי, לאחר בדיקת תקינות המסגרת. במקרה זה החזר ההלוואה מובטח על-ידי חברת האשראי, המשמשת, בלא ידיעתה, מתווך בין הלווה ובין המלווה; יש חברות המעניקות הלוואות תמורת שעבוד נכסי נדל"ן או כלי רכב. במקרים מסוימים ערך הנכס המשועבד גבוה בהרבה מסכום ההלוואה, כדי להבטיח את החזר ההלוואה והתשלומים הנלווים שהוסכם עליהם, וכך להבטיח את קבלת הכסף במקרה של מימוש מהיר של הנכס,  ובתוך כך הורדת ערכו בשיעור ניכר. אפשרות נוספת היא משכון טובין תמורת ההלוואה. גם במקרים אלה ערכו של המשכון גבוה בדרך כלל מסכום ההלוואה, כדי להבטיח את תשלום החוב. גם בסכומי הריבית ובפריסת התשלומים יש הבדלים בין מלווים שונים  ובין סוגים שונים של הלוואות. בחלק מהמקרים מדובר בריבית גבוהה בעשרות אחוזים מהריבית הנהוגה בבנקים, ולעתים הריבית האפקטיבית היא בשיעורים שנתיים של 50% ואף של 100% ויותר. חברות הנחשבות לגיטימיות קובעות בדרך כלל שיעורי ריבית בהתאם לחוק, אך גם אלה גבוהים במידה ניכרת משל הריבית הנהוגה בבנקים. יש לשער שככל שהחברה מתנהלת בתחום האפור יותר של השוק הריבית שתיגבה על הלוואות שהיא נותנת תהיה גבוהה יותר. מבחינת פריסת התשלומים, יש הלוואות שהחזרתן מתחילה מייד עם קבלתן; יש הלוואות שהקרן ותשלומי הריבית עליהן משולמים בתום תקופת ההלוואה, ויש כאלה שהריבית עליהן משולמת מייד והקרן מוחזרת מאוחר יותר. שיטות הגבייה ואכיפתה משתנות מחברה לחברה ונגזרות הן מסוג השירות והן מהמעמד החוקי של נותן ההלוואה. כך, למשל, אי-תשלום הלוואה הניתנת תמורת משכון או שעבוד נדל"ן יביא למימוש הנכס שבידי המלווה. אפשרות נוספת שיש למלווים היא לפנות לבית-משפט לצורך נקיטת הליכי הוצאה לפועל. אפשרות זו מתאימה בעיקר למלווים שההלוואות שהם נותנים עולות בקנה אחד עם ההוראות בחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג-1993. הפנייה לבית-המשפט כשלעצמה אינה מבטיחה פירעון מהיר של החוב, ובמקרים מסוימים החוב אינו בר-פירעון כלל. הקושי הנוצר לעתים במימוש החוב מקשה על חברות לגיטימיות לפעול בשוק זה ומביא לגידול בפעילות הגופים הפחות-לגיטימיים. מעבר לצעדים החוקיים שאפשר לנקוט נגד בעלי חוב יש גורמים המפעילים אמצעי גבייה פליליים כגון סחיטה ואיומים. מדובר בחוק אזרחי, שאינו קובע ענישה פלילית לעובר עליו. הסנקציה היחידה הקבועה בחוק היא הזכות של בית-המשפט או לשכת הוצאה לפועל לבטל או לשנות את הסכם ההלוואה. מטרת החוק היא להגן על הלווה, כלומר למנוע ניצול בלתי סביר של אנשים שנאלצו לקחת הלוואה במסגרת חוץ-בנקאית. לעניין האמור בחוק זה, מלווה מוגדר מי שנותן הלוואה, למעט תאגיד בנקאי ותאגיד עזר כמשמעותו בחוק הבנקאות (רישוי), התשמ"א-1981 (חברה-בת של תאגיד בנקאי). לווה מוגדר מי שאינו תאגיד. משמעות הגדרות אלה היא שכל אדם פרטי או גוף שאינו תאגיד בנקאי או תאגיד עזר, ובכלל זה חברות ביטוח, חברות מימון וכו', רשאים לתת הלוואה ללווה (כלומר למי שאינו תאגיד), כפוף לתנאים ולהסתייגויות בחוק. החוק קובע כי מלווה שנותן הלוואות כדרך עיסוק מחויב בעריכת חוזה בכתב עם הלווה, ובו גילוי כל פרטי ההלוואה – אופן התשלום, גובה הריבית והתשלומים השונים (ריבית סטנדרטית, הצמדה, ריבית פיגורים, מועדי תשלום וכו'), הצעדים שהלווה רשאי לנקוט על-פי הדין והחוזה במקרה של אי-תשלום במועד, ובכלל זה פירעון מיידי, והתנאים לנקיטת צעדים אלו. החוק מחייב את המלווה גם להודיע ללווה על כל צעד שיחליט לנקוט נגדו. החוק מגדיר את השיעורים המרביים של הריבית והתשלומים בגין ההלוואה. העלות הממשית של האשראי היא היחס שבין כל התוספות שהלווה משלם למלווה ובין הסכום המקורי שקיבל, כלומר הריבית האפקטיבית על ההלוואה. לדוגמה, אם סכום ההלוואה היה 1,000 ש"ח, וסך התוספות (ריבית, הצמדה, עמלות וכו') הוא 300 ש"ח, הרי העלות הממשית של האשראי היא 30%. החוק מגדיר כי שיעור העלות הממשית לא יהיה גדול משיעור עלות האשראי המרבי המוגדר בחוק, שהוא פי שניים ורבע מהשיעור שבנק ישראל מפרסם מדי חודש. ריבית פיגורים היא הסכום המשולם בגין פיגור בהחזר ההלוואה. ריבית זו משולמת נוסף על התשלומים שהוגדרו בעת מתן ההלוואה, כלומר נוסף על העלות הממשית של האשראי. החוק מגדיר כי ריבית זו, בחישוב שנתי, לא תהיה גדולה מחמישית משיעור העלות הממשית, כלומר – אם העלות הממשית היא 30%, שיעור ריבית הפיגורים לא יהיה גדול     מ-6% בחישוב שנתי. הריבית המוגדרת בחוק היא רק על הלוואות בסכום שעד 25,000 ש"ח (במחירי שנת 1993), ורק על הלוואות שלא חל עליהן צו לעניין שיעור הריבית מתוקף חוק הריבית, התשי"ז-1957 (חוק זה מסמיך את שר האוצר לקבוע שיעורי ריבית מרביים להלוואות שונות). כלומר, אין בחוק זה הגבלה על ריבית המשולמת על הלוואות בסכומים גבוהים מ-25,000 ש"ח. החוק אינו מגדיר מנגנוני אכיפה ופיקוח אבל מגדיר כמה סמכויות: 

1. בנק ישראל מוסמך לקבוע את שיעור הריבית שיהיה בסיס לחישובי הריבית שבחוק.
2. בתי-המשפט וראש ההוצאה לפועל מוסמכים לבטל או לשנות את תנאי ההלוואה אם נמצא כי הם אינם תואמים את האמור בחוק.
3. שר המשפטים מוסמך להתקין תקנות, ובידיו סמכויות נוספות המוגדרות בסעיפי החוק.

 החוק קובע כי שיעורי הריבית המרביים הקבועים בחוק יחולו רטרואקטיבית, כלומר גם על הלוואות שניתנו טרם חקיקת חוק זה, אם שיעור העלות הממשית של האשראי או של ריבית הפיגורים עליהן גבוה פי-שניים מהשיעורים המותרים על-פיו. השאלה אם הסכום המרבי הנקוב בחוק (25,000 ש"ח) הוא אפקטיבי להשגת יעדי החוק, דהיינו הגנה על הלווים הפרטיים הפונים לשוק ההלוואות החוץ-בנקאיות מתנאי תשלום לא סבירים. לדעת השופטים יש מקום לשקול את הגדלת הסכום כדי לאפשר להם לפעול ברוח החוק, שכן המצב הקיים מגביל את יכולתם להכריע בנושא. השאלה באילו מקרים התערבות בתי-המשפט בתנאי הלוואות חוץ-בנקאיות מוצדקת. סוגיה זו עניינה בעיקר הלוואות בסכומים גדולים מ-25,000 ש"ח, שהריבית עליהן אינה מוגבלת בחוק. חוזה שאינו נהיר דיו ללווה יוצר בעיית שקיפות. הגדרת העסקאות שייחשבו הלוואה חוץ-בנקאית או עסקת אשראי לצורך החלת החוקים המגבילים את הריבית על עסקאות אלה. להלן ניתוח של כמה פסקי-דין: החלטת השופט א' רובינשטיין בבית-המשפט העליון (30 באוגוסט 2004) בדחיית בקשת ערעור אזרחי שהוגשה לבית-המשפט העליון, דן השופט א' רובינשטיין בכמה היבטים של תחום ההלוואות החוץ-בנקאיות. ההיבט הראשון שנדון היה סכום ההלוואה המרבי שהחוק חל עליו בכל הקשור לשיעורי הריבית. בדבריו סקר השופט רובינשטיין את הרציונל שמאחורי קביעת הסכום ואת ההשתלשלות ההיסטורית של קביעת סכום זה. מפסק-הדין עולה כי אם מטרת החוק היא להגן על הלווים הקטנים הרי שצריך לבחון האם הסכום של 25,000 ש"ח אכן מספק הגנה זו או שמא יש להגדילו. היבט אחר שהשופט רובינשטיין דן בו הוא סמכותו של בית-המשפט להתערב בכל הקשור לשיעורי הריבית על ההלוואות, בעיקר כשמדובר בהלוואות שאינן מוגבלות על-ידי חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות (הלוואות בסכומים גדולים מ-25,000 ש"ח). ההלוואה שההחלטה נסבה עליה היתה במטבע חוץ, בשווי מאות אלפי ש"ח ובריבית של 24%. אשר לדיון בסמכותו של בית-המשפט ציין השופט רובינשטיין כמה פסקי-דין קודמים שדנו בשאלה זו. מדברי השופט רובינשטיין עולה כי הוא סבור שיש מקום להתערבות בית-המשפט בשיעורי ריבית רק במקרים של ריבית "רצחנית", כלומר בשיעור גבוה במיוחד, כמו בדוגמה שהובאה – הלוואה ששיעור הריבית עליה היה 84% לשנה. במקרה שעמד לפניו דובר על ריבית של 24%, והשופט לא מצא מקום להתערב, בעיקר לנוכח הסכמת הלווים לקבל תנאי זה בעת החתימה על ההסכם ובכמה מקרים לאחר מכן. החלטת השופטת חנה לפין-הראל בבית-משפט השלום בעכו (17 באוקטובר 2004) במקרה הנדון נטלו הלווים הלוואה בסך 70,000 ש"ח ומשכנו כנגדה את ביתם. בהסכם ההלוואה נקבעו שיעורי הריבית האלה: 1. שיעור הריבית על סכום ההלוואה, בחישוב שנתי שמובאת בו בחשבון גם ריבית דריבית בהתאם למועדי פירעון ההלוואה, יהיה 28.0732%. ריבית זו תוצמד לשיעור ריבית הלייבור הנקבעת בין הבנקים.  2. שיעור ריבית הפיגורים, בחישוב שנתי שמובאת בו בחשבון גם ריבית דריבית, יהיה 49.37% מיתרת החוב החל ממועד הפיגור. ריבית הפיגורים תתרבה ותצטבר מדי יום, על סכום כל חוב או חלק ממנו, מהיום שבו היה על הלווה לשלמו ועד יום התשלום בפועל. נוסף על האמור הוצמדו הריבית ההסכמית וריבית הפיגורים למחירי הדולר האמריקני. הלווים פנו אל בית-המשפט וביקשו שישנה את שיעורי הריבית בטענה שהריבית ההסכמית וריבית הפיגורים בהסכם ההלוואה הן בגדר ריבית נשך וראוי כי בית-המשפט יתערב. הצדדים הציגו לפני בית-המשפט החלטות שיפוטיות קודמות, ובהן החלטת השופט רובינשטיין שהובאה לעיל. לאחר בחינת הטיעונים קיבל בית-המשפט את הבקשה ופסק כי "בית-המשפט יתערב בגובה הריבית כאשר זו תהיה ריבית נשך רצחנית הגורמת לעושק ומנוגדת לחוקי הריבית, חוקי החוזים ועקרונות יסוד של המשפט הישראלי המגולמים בהם וחוסים על הכול". כמו כן נאמר בפסק-הדין כי "עצם העובדה שיש צורך במומחה לפיננסים או מומחה כלכלי אחר על מנת שהלווה יתמצא בעסקי הריביות והצמדות וידע ביום החתימה כמה תעלה לו ההלוואה בבירור מעידה כי מדובר בתניה מקפחת". מעבר לעצם ההחלטה של בית-המשפט להתערב בשיעורי הריבית ולהתאימם לשיעורים המותרים על-פי חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות (אף שמדובר בהלוואה בסכום גבוה מ-25,000 ש"ח), קבעה השופטת לפין-הראל כי בהסכם שיש צורך בייעוץ של מומחה כדי להבין את משמעות הריביות הקבועות בו יש הפרה של חובת הגילוי הקבועה בחוק. אשר לסכום הקבוע בחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות (שכאמור, כיום הוא 25,000 ש"ח), לדעת השופטת לפין-הראל הסכום שנקבע בנוסח הצעת החוק שעברה בקריאה ראשונה במליאת הכנסת – 100,000 ש"ח – הלם אז את תכלית חקיקת החוק והולם אותה גם היום. החלטת השופטת ד"ר דפנה אבניאלי, בית-משפט השלום בתל אביב-יפו (8 באוגוסט 2006) לדעת השופטת אבינאלי יש לראות בחוקים בתחום ההלוואות החוץ-בנקאיות הגנה על הלווה, והדבר בא לידי ביטוי בדברי ההסבר להצעת חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות. על-פי גישה זו קבעה השופטת כי במקרה שעמד לפניה היתה הפרה של חובת הגילוי הנדרשת בסעיף 3 של החוק, ולכן קיבלה את התביעה באופן חלקי. מפסק-דין זה ומפסקי-דין אחרים עולה כי אחת הבעיות העיקריות בהלוואות חוץ-בנקאיות היא הגילוי הנאות. לא פעם הריביות הנקובות בשטרי ההסכם נראות סבירות יחסית לשוק, אך בבחינה משפטית וכלכלית עולה כי הן חריגות למדי, כלומר הבעיה העיקרית היא שהלווים אינם מבינים את משמעות ההסכם בכל הקשור לשיעורי הריבית האפקטיבית, ובכך יש הפרה של חובת הגילוי. לדברי השופטת בהמשך פסק-הדין, אין מדובר בהפרה חד-פעמית של הוראת סעיף זה, אלא בהפרות נשנות שצוינו בתביעות רבות שהוגשו נגד הנתבעת, ולדעת השופטת, הנתבעת, העוסקת במתן הלוואות במסגרת חוץ-בנקאית, טרם הפנימה עד תום את החובות המוטלות עליה כמלווה בשוק ההלוואות החוץ-בנקאיות.

אגף ההוצאה לפועל בהנהלת בתי-המשפט תפקידים וסמכויות בסעיף 10 של חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות מוגדרות סמכויות ההוצאה לפועל בכל הקשור להלוואות חוץ-בנקאיות. על-פי סעיף זה, אם מדובר בבקשה של מלווה נגד לווה בדרך של ביצוע פסק-דין שניתן במעמד צד אחד, ראש ההוצאה לפועל רשאי, על-פי בקשת הלווה, לסרב לנקוט את ההליכים המבוקשים אם יש לו יסוד להניח כי ההלוואה המדוברת נוגדת את החוק. יודגש כי ראש ההוצאה לפועל אינו נחשב סמכות לערעור על פסקי-דין של בתי-המשפט, אלא מוציא לפועל של פסקי-דין אלו, למעט במקרים שבהם החליט לסרב לנקוט הליכים. אם מדובר בבקשה של מלווה לבצע שטר שחתם עם הלווה (ולא במימוש פסק-דין), ראש ההוצאה לפועל רשאי – מיוזמתו או על-פי בקשת הלווה – לסרב לנקוט את ההליכים המבוקשים אם יש לו יסוד להניח כי ההסכם נוגד את האמור בחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות. מכיוון שאין מדובר בפסק-דין שניתן בבית-משפט, סמכותו של ראש ההוצאה לפועל נרחבת יותר במקרה כזה. סמכות זו קיימת גם במקרה של השהיית ההליכים מצד המלווה, כלומר – ברגע שנפתח התיק בגין שטר חוב, יש לראש ההוצאה לפועל סמכות התערבות והוא רשאי לקבוע שיעורי ריבית וריבית פיגורים נמוכים מאלה שנקבעו בחוזה ההלוואה. הריבית החדשה תיקבע בהתאם לחוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, על-פי חוק פסיקת ריבית והצמדה או על-פי חוקים אחרים שיש להם זיקה להלוואה שמדובר בה. במקרה של סירוב ראש ההוצאה לפועל לנקוט הליכים, עליו להעביר את העניין לבית-המשפט, וזה ידון בעניין כאילו הגיש הלווה בקשה לבטל את החוזה או תנאי בו או לשנות פרטים מסוימים בחוזה ההלוואה המקורי. עם זה, ראש הוצאה לפועל רשאי לאשר הסכם הלוואה עם הכנסת שינויים כדי להתאים את פרטי ההסכם לדרישות החוק וליתן להסכם המתוקן תוקף של פסק-דין. נתונים ודוגמאות להלן, לשם הדגמה, פרטי כמה תיקים שהתנהלו בלשכות ההוצאה לפועל בנושא ריבית גבוהה וחריגה. 

1. ב-11 בספטמבר 2001 נפתח תיק על שטר בסך 1,980 ש"ח מחודש נובמבר 1991. התיק התנהל בריבית בנקאית נצברת של 168% לחודש (כלומר ביחס ליתרת החוב ולא ביחס לסכום המקורי). סכום החוב הגיע ליותר מ-830 מיליון ש"ח.
2. ב-23 בנובמבר 2001 נפתח תיק על שטר בסך 4,980 ש"ח מחודש ספטמבר 1991. התיק התנהל בריבית בנקאית מצטרפת של 168% לחודש (כלומר ביחס ליתרת החוב ולא ביחס לסכום המקורי). סכום החוב הגיע ליותר מ-60 מיליארד ש"ח.

 יש לציין כי תיקים אלה נפתחו לפני חקיקת חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות המגביל את שיעורי הריבית. כאמור, החוק קבע שחלק מהוראותיו יחולו למפרע, כלומר גם על הלוואות שניתנו לפני חקיקת החוק, כך שבידי ההוצאה לפועל סמכות לטפל גם בתיקים אלה. בשנת 2001 פנה המשנה למנהל בתי-המשפט אל נשיאי בתי-משפט השלום כדי שינחו את לשכות ההוצאה לפועל לבדוק כל תיק שנפתח בגין הלוואה בריבית חריגה. בעקבות פנייה זו העביר מנהל אגף ההוצאה לפועל לכל ראש לשכה את רשימת התיקים שיש בהם יתרת חוב חריגה או שמתנהלים בריבית מעל 70% בשנה. בתהליך מיון זה נמצאו כ-10,000 תיקים פעילים והועברו לטיפול ראשי הלשכות. לדברי מר אריה כהן, מנהל אגף ההוצאה לפועל, עד שנת 2006 נבדקו רוב התיקים הללו ובהתאם לצורך טופלו לפי החוק. במסגרת הטיפול צומצמו סך יתרות החוב מיותר מ-930 מיליארד ש"ח בשנת 2001           לכ-56 מיליארד ש"ח בשנת 2005. לדוגמה, בשנת 2001 היתה יתרת החוב בגין שטרות כ-873 מיליארד ש"ח, ועד שנת 2005 היא פחתה כדי 18 מיליארד ש"ח בלבד. כדי למנוע צבירת חובות מתנהלת מדי שנה ביקורת של מנהל אגף ההוצאה לפועל בלשכות המקומיות. במסגרת זו הלשכות נדרשות לטפל בתיקים המתנהלים בגין ריבית גבוהה או כאלה שיתרת החוב בהם היא יותר מ-10,000 ש"ח. ההמלצה של הנהלת ההוצאה לפועל ללשכות היא לערוך בדיקה חודשית של התיקים החריגים, ובחלק מהלשכות אומנם נעשית בדיקה כזאת. כיום נבדקים התיקים שהריבית בהם גבוהה מ-40% ויש כוונה לבדוק כל תיק המתנהל בריבית של יותר מ-30%. ראשי לשכות ההוצאה לפועל מפעילים את סמכותם ומתערבים בתנאי הלוואה שמצאו כי תנאיה אינם עולים בקנה אחד עם הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות. עם זה, במקרים מסוימים ראש ההוצאה לפועל מאשר מימוש חוב למרות הריבית הגבוהה, אם לדעתו חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות או חוקים אחרים אינם חלים עליו. כפי שצוין, בשנים האחרונות ננקטו במערכת ההוצאה לפועל כמה פעולות שנועדו לאכוף את הוראות החוק בדבר שיעורי הריבית וחובת הגילוי הנאות בין הצדדים בכל הקשור להלוואות חוץ-בנקאיות. לדברי מר אריה כהן, מנהל אגף ההוצאה לפועל בהנהלת בתי-המשפט, רוב התיקים שנפתחים כיום בלשכות ההוצאה לפועל אומנם תואמים את הוראות החוק, והריבית נקבעת בהתאם לריבית שבנק ישראל מפרסם. עם זאת, אפשר שהלוואות שניתנות בניגוד לחוק אינן מגיעות למימוש דרך ההוצאה לפועל אלא בדרכים אחרות (לא בהכרח חוקיות), ולכן אין להסיק מנתוני ההוצאה לפועל על חוקיות כלל ההלוואות בשוק ההלוואות החוץ-בנקאיות.

משטרת ישראל משטרת ישראל, בהיותה הגוף המרכזי האמון על אכיפת החוק בישראל, נדרשת לא פעם לעסוק גם בחקירות הקשורות לשוק האפור, בעיקר בהיבטים הפליליים שלו, הן ביוזמתה והן במענה לתלונות שהוגשו. בשנים האחרונות נדרשות יחידות החשיפה של המשטרה לטיפול בשוק ההלוואות החוץ-בנקאיות (השוק האפור) בשני הקשרים עיקריים: 

1. רוב ארגוני הפשיעה בישראל פעילים כיום גם בשוק ההלוואות החוץ-בנקאיות. פעילות זו באה לידי ביטוי בהלוואות בתנאי ריבית גבוהים מאוד ולעתים בשעבוד רכוש הלווה שערכו גדול במידה ניכרת משווי ההלוואה.
2. שוק ההלוואות החוץ-בנקאיות הוא הבסיס הפיננסי העיקרי לביצוע עברות הדורשות מימון, דוגמת שוק ההימורים הבלתי-חוקיים ועסקות סמים למיניהן.

 מתחילת שנת 2004 הוגשו 14 כתבי אישום נגד דמויות מרכזיות בשוק האפור. כתבי אישום אלה הם פרי חקירה משטרתית בשיתוף עם רשות המסים ו/או עם יחידת נותני שירותי מטבע במשרד האוצר.  כתבי האישום נסבו על עבירות הלבנות הון, על עבירות מס ועל עבירות נלוות אחרות, ובשלושה מקרים מדובר אף בעבירות לפי חוק מאבק בארגוני פשיעה. אשר לעבירות הקשורות לגבייה באמצעים בלתי חוקיים (סחיטה, איומים ועוד), אין בידי המשטרה נתונים על תלונות שנובעות מהפעילות בשוק האפור בכלל התלונות המוגשות לפי סעיפים אלה. כמו כן  סביר להניח שאזרחים רבים נמנעים מלהגיש תלונות בנושא זה מסיבות שונות (ובהן פחד מהמלווה, הסכמת הלווה לתנאים הבלתי-חוקיים וחשש מחשיפת ההסתבכות לקרובים, לחברים, לשותפים ולנושים ), כך שאין לראות במספר התלונות למשטרה מדד להיקף התופעה. בהיבטים האזרחיים של השוק האפור (שיעור הריבית, חובת הגילוי וכדומה) החקיקה מוגבלת מאוד בתחולתה הפלילית, ולכן לא נערכות חקירות משטרתיות על בסיס חקיקה זו. הכוונה היא בעיקר לחוקים אלה: 

1. חוק הריבית, התשי"ז-1957, שאינו קובע עונש מאסר בגין הלוואה בריבית מופרזת, אלא קנס בלבד;
2. חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשס"ג-1993, שכאמור, לא קבועה בו כל עבירה פלילית ייעודית בגין פגיעה בזכויות הלווה;
3. סעיף העושק (סעיף 431) בחוק העונשין, התשל"ז-1977 – בחוות דעת של פרקליטות מחוז תל-אביב – מיסוי וכלכלה נקבע שסעיף זה אינו ישים בהקשר של הלוואות כיוון שקיים קושי בפרשנות המונחים "מצוקה" ו"תמורה העולה במידה בלתי סבירה על התמורה המקובלת" המופיעים בחוק.

משרד המשפטים מלבד מחלקת הייעוץ והחקיקה, האחראית לניסוח החוקים, כמה גופים נוספים במשרד המשפטים נדרשים במסגרת פעילותם לסוגיות הקשורות לשוק האפור.

פרקליטות מחוז תל-אביב – מיסוי וכלכלה פרקליטות מחוז תל-אביב – מיסוי וכלכלה אחראית להגשת כתבי אישום בתחום עבירות המס והפשיעה הכלכלית, ובכלל זה כתבי אישום נגד דמויות מרכזיות בשוק האפור. כתבי האישום מוגשים בסיום חקירות שעורכים גופי חקירה כגון משטרת ישראל ורשות המסים. כפי שצוין לעיל, בשנים האחרונות הוגשו 14 כתבי אישום נגד דמויות מרכזיות בשוק האפור. כתבי אישום אלה הוגשו על מגוון עבירות, אך לא עבירות על החוקים האזרחיים הקשורים לשוק האפור שאינם קובעים עבירה פלילית כגון חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות.

הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור הרשות לאיסור הלבנת הון הוקמה בחודש ינואר 2002. רשות זו היא גוף מודיעיני בעיקרו שהוקם כדי לסייע במניעה ובחקירה של עבירות הלבנת הון ושל מימון פעילות טרור כשלב בתהליך הצטרפותה של מדינת ישראל למאבק הבין-לאומי בתופעות אלה. ב-1 באוגוסט 2005 נכנס לתוקפו חוק איסור מימון טרור, שנכללו בו הוראות נוספות למלחמה בהלבנת הון, ושם הרשות שונה ל"רשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור". כפי שצוין, בפעילות העבריינית בשוק האפור נכללת בין השאר הלבנת הון. הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור פועלת בין השאר לאיתור הלבנת הון ולמניעת כניסת כספים שמקורם בעבירה על החוק למערכת הפיננסית בישראל, בין השאר דרך השוק האפור.

משרד מבקר המדינה בדוח שנתי 53ב' של מבקר המדינה, לשנת 2002 ולחשבונות שנת הכספים 2001, במסגרת ביקורת שנערכה בהוצאה לפועל, נבדק היישום של חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות. על-פי ממצאי הביקורת, שנערכה בשנת 2002, התנהלו בלשכות ההוצאה לפועל תיקים רבים שעניינם ריבית חריגה. בדוח נקבע כי ראשי ההוצאה לפועל יבדקו את התיקים המתנהלים בעניין ריבית חריגה בהתאם להנחיית המשנה למנהל בתי-המשפט, כדי לקדם את מטרות חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות. כפי שצוין לעיל, אגף הוצאה לפועל פועל לאיתור תיקים בעייתיים ולטיפול בהם, ומאז בדיקת המבקר הצטמצם היקף הבעיה במידה ניכרת. ההיבט הפלילי של השוק האפור נדון בדוח השנתי 55ב של מבקר המדינה, לשנת 2004 ולחשבונות שנת הכספים 2003 בדוח זה נמתחת ביקורת על פעילותה של רשות המסים במאבק בפשיעה חמורה. בהחלטת הממשלה בנושא המאבק בפשיעה המאורגנת ובמשפחות הפשע בישראל נקבע כי רשויות המס ייתנו עדיפות גבוהה לטיפול בנישומים שיש להם הכנסות שמקורן בפעילות לא חוקית. הגברת המאבק בארגוני הפשיעה עשויה לסייע בהקטנת היקף הפשיעה הכלכלית, וצפוי שצעד זה יביא גם להקטנת היקף ההלוואות הניתנות בשוק האפור. בדוח מוצגים ליקויים בפעילות רשות המסים ביישום החלטה זו, בעיקר בכל הקשור לגיבוש תוכנית פעולה מסודרת ושיתוף פעולה מודיעיני עם גורמי החקירה ובהם משטרת ישראל, פרקליטות המדינה והרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור. לאחר פרסום דוח זה הקימו מפכ"ל המשטרה ומנהל רשות המסים צוות שיבחן את הדרכים לשפר את שיתוף הפעולה בין המשטרה ובין אגף מס הכנסה במאבק בפשיעה.    צוות זה בחן הצעות שונות וגיבש מודל כולל ובו פירוט הדרכים לשיפור שיתוף הפעולה בין הגופים. בהמלצות הצוות מפורטים  אמצעי הביטחון שיש לנקוט בהעברת המידע על גורמים פליליים המנהלים עסקים בלתי חוקיים שמפיקים הכנסות החייבות במס. נספח א' – חוק הסדרת הלוואות חוץ-בנקאיות, התשנ"ג-1993 1. הגדרות –  "לווה" – למעט תאגיד; "מלווה" – מי שנותן הלוואה, למעט תאגיד בנקאי ותאגיד עזר כמשמעותו בחוק הבנקאות (רישוי), תשמ"א-1981;

"סכום ההלוואה" – הסכום שבו מחויב הלווה לפי חוזה ההלוואה, או כל חלק ממנו, לפי העניין, למעט ריבית וריבית פיגורים; "ריבית" – ריבית או הפרשי הצמדה, לפי העניין; "ריבית פיגורים" – ריבית נוספת שלווה נדרש לשלם בשל פיגור בתשלום לפי חוזה ההלוואה, בין שנקראת ריבית פיגורים ובין שנקראת בשם אחר; לעניין זה לא יובאו בחשבון הוצאות סבירות ממשיות שהוציא המלווה לגביית התשלום שבפיגור; "שיעור העלות הממשית של האשראי" – היחס שבין סך כל התוספות לבין הסכום שקיבל הלווה בפועל, בחישוב שנתי; "תוספת" – כל סכום שלווה נדרש לשלם בהקשר של חוזה ההלוואה, מעבר לסכום שקיבל בפועל מהמלווה, למעט ריבית פיגורים; "יתרת החוב" – הסכום שהלווה חייב למלווה בנקודת זמן מסוימת, כשהוא מורכב מסכום ההלוואה, מהתוספת ומריבית הפיגורים, בהפחתת הסכומים ששילם הלווה למלווה בפועל, הכול כפי שהוא עד לאותה נקודת זמן. 2. עריכת חוזה בכתב חוזה הלוואה בין מלווה ללווה טעון מסמך בכתב. 3. חובת גילוי (א) מלווה העומד לחתום על חוזה הלוואה עם לווה ייתן לו עותק ממנו והזדמנות סבירה לעיין בו לפני חתימתו, וימסור לו עותק חתום ממנו לאחר החתימה; (ב) בחוזה ההלוואה ייכלל גילוי מלא של הפרטים האלה: (1) שמות המלווה והלווה ומעניהם המלאים; (2) סכום ההלוואה; (3) הסכום שקיבל הלווה בפועל; (4) שיעור הריבית, ביחס לסכום ההלוואה, בחישוב שנתי שמובאת בו בחשבון גם ריבית דריבית, בהתאם למועדי פירעון ההלוואה; (5) בהלוואה בריבית משתנה – מרכיבי הריבית המשתנה, העקרונות לשינוי שיעור הריבית, מועד השינוי או האירועים שבעקבותיהם ישונה השיעור; (6) בהלוואה צמודה למדד או לבסיס אחר – (א) סוג ההצמדה ושיעורה ובסיס ההצמדה ומועדו; (ב) הרכיבים שעליהם חלה ההצמדה; (7) ציון כל התוספות שאינן מנויות בפסקאות (4) עד (6), בפירוט סכומיהן; (8) שיעור העלות הממשית של האשראי; (9) תקופת ההלוואה, סכומי התשלומים לפירעון ההלוואה ומועדיהם, בפירוט סכום ההלוואה והריבית בכל תשלום לפי הידוע בעת חתימת חוזה ההלוואה; (10) הצעדים, על-פי הדין ועל-פי החוזה, שהמלווה רשאי לנקוט בשל אי-תשלום במועד, לרבות העמדת הלוואה לפירעון מיידי, והתנאים לנקיטת צעדים אלה; (11) שיעור ריבית הפיגורים בחישוב שנתי שמובאת בו בחשבון גם ריבית דריבית, לפי הידוע בעת חתימת חוזה ההלוואה; (12) כל פרט אחר שיקבע שר המשפטים, בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת. (ג) שר המשפטים רשאי, בהתייעצות עם שר האוצר, לקבוע את העקרונות או את השיטות לחישוב הפרטים האמורים בסעיף קטן (ב); (ד) שר המשפטים רשאי לקבוע טפסים לגילוי הפרטים לפי סעיף קטן (ב). 4. אי-קיום חובת הגילוי מבלי לגרוע מזכותו של הלווה לסעדים לפי חוק זה או לפי כל דין אחר, יחולו הוראות סעיפים 12(ב)ו-15 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 3, לפי העניין, אם לא קיים המלווה את חובת הגילוי לפי סעיף 3 5. שיעור עלות אשראי מרבי (א) בחוק זה, "שיעור עלות האשראי המרבי" – פי שניים ורבע מהשיעור שיפרסם בנק ישראל מדי חודש בחודשו, של העלות הכוללת הממוצעת לאשראי הלא-צמוד הניתן לציבור על-ידי הבנקים שנקבעו על-ידי בנק ישראל. (ב) שיעור העלות הממשית של האשראי לא יעלה – בחישוב שנתי – על שיעור עלות האשראי המרבי לפי הידוע בעת חתימת חוזה ההלוואה; נקבעה בחוזה ההלוואה ריבית משתנה או הצמדה, לא יעלה שיעור העלות הממשית של האשראי – בחישוב שנתי – על שיעור עלות האשראי המרבי לפי הידוע במועד שבו שיעור הריבית משתנה, לעניין ריבית משתנה, או במועד כל תשלום, לעניין הצמדה. (ג) השיעור המרבי של העלות הממשית של האשראי, כאמור בסעיף קטן (ב), יחושב ביחס ליתרת החוב בתחילת כל שנה ממועד ההלוואה. 6. הגבלה על ריבית פיגורים שיעור ריבית הפיגורים לא יעלה – בחישוב שנתי – על חמישית שיעור העלות הממשית של האשראי. 7. הקדמת מועד הפירעון (א) מלווה לא יהיה זכאי להקדים את מועד הפירעון של ההלוואה, כולה או חלקה, בשל כך בלבד שעבר המועד המוסכם לתשלום שיעור אחד מן השיעורים להחזר ההלוואה והלווה לא פרע את התשלום. (ב) פיגר הלווה בתשלום של יותר משיעור אחד מן השיעורים להחזר ההלוואה ברציפות ובמשך תקופה מצטברת העולה על 31 ימים, רשאי המלווה לדרוש את הקדמת מועד הפירעון של יתרת ההלוואה; פרע הלווה את התשלום שבפיגור בתוספת ריבית פיגורים, לא ייחשב הדבר לעניין הקדמת מועד הפירעון בשל פיגור בתשלומים לאחר מכן. (ג) ביקש המלווה להקדים את מועד הפירעון של יתרת ההלוואה, ישלח ללווה התראה כי עליו לשלם את התשלומים שבפיגור בתוך תקופה שלא תפחת מ-14 ימים מיום משלוח הדרישה, וכי אם לא יעשה כן תעמוד יתרת ההלוואה לפירעון מיידי ותיווסף עליה ריבית פיגורים ממועד ההעמדה לפירעון מיידי ועד למועד התשלום בפועל. (ד) המלווה יפרט בהתראה את הסכום של כל תשלום שבפיגור, את סכום ריבית הפיגורים שנצבר עד ליום משלוח הדרישה, וכל סכום מיתרת ההלוואה שיוקדם מועד פירעונו; שר המשפטים רשאי לקבוע דרך למשלוח ההתראה ופרטים נוספים שייכללו בה. (ה) לא שילם הלווה כנדרש, רשאי המלווה להעמיד לפירעון מיידי כל סכום מיתרת ההלוואה כפי שפורט בהתראה, ותיווסף עליה ריבית פיגורים ממועד ההעמדה לפירעון מיידי ועד למועד התשלום בפועל. (ו) לעניין זה, "יתרת ההלוואה" היא יתרת סכום ההלוואה, במלואה או בחלקה, בצירוף הריבית שנצברה עד למועד ההעמדה לפירעון מיידי. 8. סדרי דין (א) הגיש מלווה תובענה בבית-משפט נגד לווה, או הגיש נגדו בקשה ללשכת הוצאה לפועל לביצוע פסק-דין או לביצוע שטר, והכול בהקשר של חוזה הלוואה, יצרף לכתב התביעה או לבקשה העתק של פסקי-הדין או של החוזה, לפי העניין; (ב) בתובענה או בבקשה כאמור בסעיף קטן (א) יציין המלווה את הסכום שתשלומו נדרש ואת אופן חישובו, וכן פרטים אלה: (1) כל הפרטים שיש לגלותם לפי סעיף 3(ב); (2) התשלומים ששילם הלווה לפירעון ההלוואה ומועדיהם, בפירוט סכום ההלוואה והריבית בכל תשלום;

(3) יתרת החוב במועד הגשת התובענה; (4) התשלומים שבפיגור, וסכומי הריבית וריבית הפיגורים ביחס אליהם שנצברו עד למועד הגשת התובענה;

(5) כל סכום שמועד פירעונו הוקדם, וסכום הריבית ביחס אליו שנצבר עד למועד הגשת התובענה; (6) כל פרט אחר שיקבע שר המשפטים בהתייעצות עם שר האוצר. 9. ביטול או שינוי תנאי בבית-משפט (א) ראה בית-המשפט בתובענה בהקשר של חוזה הלוואה כי החוזה או תנאי בו אינם מתאימים להוראות סעיפים 6,5 או 7, או כי המלווה לא גילה גילוי מלא של הפרטים המהותיים לחוזה ההלוואה, יורה בית-המשפט, ביוזמתו או על-פי בקשה, ולאחר שנתן הזדמנות לצדדים להשמיע טענותיהם, לבטל את החוזה או את התנאי או לשנותו, הכול במידה הנדרשת כדי להתאימו לדרישות החוק, ולפי העניין; (ב) מבלי לגרוע מכלליות האמור בסעיף קטן (א) או מכל תרופה אחרת שבדין, רשאי בית-המשפט להתאים את שיעור העלות הממשית של האשראי ואת שיעור ריבית הפיגורים לשיעורים המרביים המותרים על-פי סעיפים 5 ו-6, או לקבוע שיעור נמוך יותר, לצוות על השבה של כל סכום שקיבל המלווה מן הלווה שלא בהתאם להוראות חוק זה, לחייב את המלווה בהוצאות שנגרמו ללווה וליתן כל הוראה אחרת שתיראה צודקת בנסיבות העניין. 10. אי-נקיטת הליכי הוצאה לפועל (א) ביקש מלווה נקיטת הליכים של הוצאה לפועל נגד לווה בדרך של ביצוע פסק-דין שניתן במעמד צד אחד, רשאי ראש ההוצאה לפועל, על-פי בקשה, לסרב לנקוט את ההליכים המבוקשים, מטעמים שיירשמו, אם היה לו יסוד להניח כי חוזה ההלוואה או תנאי בו אינם מתאימים לדרישות חוק זה; (ב) ביקש מלווה נקיטת הליכים של הוצאה לפועל נגד לווה בדרך של ביצוע שטר שחתם הלווה בקשר לחוזה הלוואה, רשאי ראש ההוצאה לפועל בכל עת, ביוזמתו או על-פי בקשה, לסרב לנקוט את ההליכים המבוקשים, אם היה לו יסוד להניח כי חוזה ההלוואה או תנאי בו אינם מתאימים להוראות סעיפים 2, ,5 6 או 7, או כי המלווה לא גילה גילוי מלא של הפרטים המהותיים לחוזה ההלוואה. (ג) ביקש מלווה נקיטת הליכים כאמור בסעיף קטן (ב), והשהה את ההליכים ללא טעם סביר, רשאי ראש ההוצאה לפועל, ביוזמתו או על-פי בקשה, לסרב לנקוט את ההליכים המבוקשים, וכן רשאי הוא לקבוע ריבית וריבית פיגורים בשיעור נמוך מהשיעור של חוזה ההלוואה. (ד) סירב ראש ההוצאה לפועל לנקוט הליכים כאמור, יעביר את העניין לבית-המשפט המוסמך, ובית-המשפט ידון בעניין כאילו הגיש הלווה בקשה לבית-המשפט לביטול חוזה ההלוואה או תנאי בו, או לשינוים, כאמור בסעיף 9. (ה) על אף האמור בסעיף קטן (ד), רשאי ראש ההוצאה לפועל לאשר הסכם בין מלווה ללווה לפיו ישונו התנאים של חוזה הלוואה כדי להתאימו לדרישות חוק זה, וליתן להסכם תוקף של פסק-דין. 11. הגנה נגד אוחז בשטר נפתח נגד הלווה הליך בבית-משפט או בהוצאה לפועל לביצוע שטר שחתם הלווה בקשר לחוזה הלוואה, יהיו זכויות האוחז בשטר כפופות להוראות חוק זה כאילו היה המלווה, אלא אם כן הוכיח האוחז בשטר כי הוא אוחז בו בתום לב ובעד תמורה, וכי הוא לא ידע שמקור השטר בחוזה הלוואה כאמור. 12. הגנה על ערב להלוואה כל טענה העומדת ללווה לפי חוק זה, תעמוד גם לערב להלוואה. 13. ראיות על אף האמור בכל דין, רשאי בית-המשפט בהליכים לפי סעיף 9 לקבל כראיה עדות בעל-פה.

14. ערעור על החלטת ראש ההוצאה לפועל החלטת ראש ההוצאה לפועל לפי חוק זה ניתנת לערעור בזכות לפני בית-המשפט המחוזי. 15. סייג לתחולה (א) הוראות סעיפים 2, 3 ו-7 לא יחולו על מלווה שנותן הלוואה שלא דרך עיסוק. (ב) הוראות סעיפים 5 ו-6 לא יחולו על – (1) הלוואה שבה הסכום שקיבל הלווה בפועל עולה על 25,000 שקלים חדשים או על כל סכום אחר שקבע שר המשפטים, בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת החוקה, חוק ומשפט של הכנסת; (2) הלוואה שחל עליה צו לעניין שיעור הריבית המרבי לפי חוק הריבית, התשי"ז-1957. (ג) הסכום האמור בפסקה (ב)(1) ישתנה פעמיים בשנה, ב-1 בינואר של כל שנה, לפי שיעור עליית מדד המחירים לצרכן שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הודעה על השינוי תפורסם ברשומות. 16. שמירת דינים חוק זה בא להוסיף על זכויות הלווה על-פי כל דין, ולא לגרוע מהן. 17. החוק מחייב הוראות חוק זה יחולו על אף כל ויתור או הסכם נוגד, אלא אם כן הותנה עליהן לטובת הלווה. 18. ביצוע ותקנות שר המשפטים ממונה על ביצוע חוק זה ורשאי להתקין תקנות לביצועו. 19. תחילה ותחולה (א) תחילתו של חוק זה ארבעה חודשים מיום פרסומו; (ב) על אף האמור בסעיף קטן (א), הוראות סעיפים 7 עד 14 יחולו גם על חוזה הלוואה שנחתם לפני תחילתו של חוק זה ושלא חלות לגביו הוראות סעיף 15, ושעל-פיו עולה שיעור העלות הממשית של האשראי או שיעור ריבית הפיגורים על כפליים השיעור המרבי המותר על-פי סעיפים 5 או 6.